טרור, התאבדות ותעלומות באוויר: היסטוריית הריסוק המכוון של מטוסים

האירוע הביטחוני בטיסת פליי-דובאי, בו נדקר טייס על ידי טייס המשנה, מעלה מחדש את זכרם של אסונות תעופה קשים שנגרמו כתוצאה מריסוק מכוון של מטוסים. אירועים אלו עיצבו מחדש את נהלי הביטחון בתעופה העולמית.

מתקפת הטרור של 11 בספטמבר 2001, במהלכה רוסקו שלושה מטוסים על ידי מחבלים, היא מהאירועים הזכורים ביותר. בטיסת יונייטד 93, הצליחו הנוסעים למנוע מהמחבלים להגיע ליעדם המקורי, אך המטוס בכל זאת רוסק.

בשנת 2015, טייס המשנה של טיסת ג'רמן-ווינגס, שהיה במצב נפשי קשה, נעל את תא הטייס וריסק את המטוס באלפים. אירוע זה הוביל לשינוי נוהל עולמי, לפיו אסור לטייס להישאר לבדו בתא הטייס. במקרה של יציאת טייס, נדרש דייל או איש צוות אחר להיכנס לתא או לאבטח את הדלת הפתוחה.

מקרה נוסף המיוחס להתאבדות טייס הוא טיסת אג'יפט אייר 990 בשנת 1999, למרות שטוענים כי מדובר בכשל טכני. אירועים אלו, לצד ניסיונות פיגוע כמו זה של 'מחבל הנעליים' ריצ'רד ריד, הובילו להחמרת נהלי האבטחה בנמלי התעופה.

המטוס המלזי שנעלם נותר בגדר תעלומה, בעוד שאסונות שנגרמו מפצצות, כמו אסון לוקרבי, הפכו נדירים יותר בזכות אמצעי אבטחה טכנולוגיים מתקדמים.

בישראל, חברת אל על מיישמת אמצעי אבטחה מחמירים, כולל דלתות כפולות בתא הטייס וסינון קפדני של הצוותים.