הדירה היתה רשומה על שם האח במשך 20 שנה - בית המשפט קבע שהיא שייכת לאח השני

בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב קבע כי דירה הרשומה על שם אח במשך 20 שנה שייכת לאחיו, ששילם את מלוא מחיר הרכישה, מימן את השיפוץ וניהל את הנכס. האח שהופיע כבעלים הרשמי החזיק למעשה בנכס עבור אחיו, שרכש את הדירה בסכום של כ-900 אלף שקל. התובע, ששהה בחו"ל בעת הרכישה, רשם את הדירה על שם אחיו מטעמי נוחות והציג עצמו כבעלים בפועל לאורך השנים, תוך שהוא משלם את מחיר הדירה, נושא בשיפוץ, מטפל בהשכרתה וקבל את דמי השכירות. האח הרשום טען כי הדירה ניתנה לו כחלק מתשלום עבור עבודה שביצע בארה"ב, אך בית המשפט העדיף את גרסת התובע, בין היתר בשל הפער בין טענת האח הרשום להתנהלותו בפועל. בית המשפט קבע כי מלוא הזכויות בדירה שייכות לתובע, האח הרשום נדרש לחתום על מסמכי העברת הבעלות, והתובע ישלם את המסים והעלויות הכרוכים ברישום. האח שהפסיד חויב גם ב-50 אלף שקל הוצאות משפט.

פסק הדין מדגיש את חשיבות הרישום בטאבו, אך גם מראה כיצד התנהלות בפועל, ראיות מוצקות והוכחות למימון יכולים לגבור על הרישום הפורמלי, במיוחד בעסקאות משפחתיות. המקרה מחדד את הכלל שסעיף 125 לחוק המקרקעין מעניק לרישום מעמד חזק, אך טוענים לבעלות שונה צריכים להציג ראיות כבדות משקל. בית המשפט בוחן בעסקאות כאלה את מקורות המימון, השימוש בנכס, קבלת ההכנסות והתנהגות הצדדים לאורך השנים. המקרה מנוגד למקרים אחרים בהם רישום בטאבו נותר מכריע בשל חוסר בראיות תומכות מצד הטוענים לבעלות אחרת.