הפיגועים ששינו את עולם התעופה: כך השפיע איום הטרור על הטיסות

בעקבות ניסיון הפיגוע בטיסת פליי דובאי לישראל, נבחנים מחדש נהלי האבטחה בתעופה האזרחית, שכן אירועים דרמטיים בעבר הובילו לשינויים משמעותיים בתפיסת הביטחון. התפיסה הישראלית הנוכחית נולדה ב-1968, לאחר חטיפת מטוס אל על לאלג'יריה על ידי מחבלים חמושים, מה שהוביל להצבת מאבטחים חמושים בתוך מטוסים ישראליים.

אירוע משמעותי נוסף היה הטבח בנמל התעופה לוד (כיום בן גוריון) ב-1972, בו מחבלים פתחו באש לאחר שהגיעו לישראל בטיסת אייר פראנס. הפיגוע, בו נרצחו 26 אנשים, הוביל לפיתוח תורת הביטחון הישראלית הייחודית, הכוללת תשאול נוסעים ושיטות נוספות למניעת פיגועים.

ברמה הבינלאומית, הפיגוע במטוס פאן-אם מעל לוקרבי ב-1988, בו נהרגו 259 אנשים ממטען חבלה במזוודה, הוביל לבדיקה קפדנית של כל הכבודה המועלית למטוס. אסון התאומים ב-2001, בו נהרגו כ-3,000 איש, הביא להחמרת הבידוק הביטחוני בכל הטיסות, כולל טיסות פנים-ארציות, ולקביעת נהלים כמו חגירת נוסעים לפני נחיתה ונעילת דלתות תא הטייס.

ניסיון הפיגוע של "מחבל הנעליים" ריצ'רד ריד ב-2001, שהכניס חומר נפץ לסוליות נעליו, הוביל לדרישה במדינות רבות להסרת נעליים ובדיקתן במכשירי שיקוף. אירוע מומבסה ב-2002, בו נורו טילים על טיסת ארקיע, הוביל לפיתוח מערכת ההגנה "מגן רקיע" המותקנת במטוסים ישראליים. כמו כן, מזימת אל-קאעידה ב-2006 להפלת מטוסים באמצעות חומר נפץ נוזלי בבקבוקי שתייה, הובילה לאיסור הכנסת נוזלים למטוס.

התאבדות הטייס בטיסת "ג'רמן ווינגס" ב-2015, למרות שלא היה מחבל אלא אדם מעורער בנפשו, הביאה לקביעת הנהלים המחייבים נוכחות של שני אנשי צוות בתא הטייס וליצירת נהלים לפתיחת הדלת מבחוץ. האירוע האחרון של ניסיון הפיגוע בטיסת פליי דובאי מעלה שאלה חדשה בנוגע לאבטחה: כיצד מתמודדים כאשר איש צוות האוויר עצמו הוא המחבל.