ממשלת אחדות לאומית: האם היא חוזרת להיות אופציה ריאלית?
סקרים עדכניים מצביעים על שוויון כוחות בין גוש בנימין נתניהו לגוש האופוזיציה, עם 53.4 מנדטים לגוש נתניהו ו-53.6 מנדטים לאופוזיציה, בעוד הרשימות הערביות מחזיקות ב-12 מנדטים. התקשורת הישראלית מכירה בחוסר היכולת להכריע בין הגושים, במיוחד לאור עמדת הליכוד לפיה ישראל השתנתה מאז 7 באוקטובר ואינה רואה עוד לגיטימציה למפלגות ערביות. במקביל, ישנה אמונה כי גדי איזנקוט עשוי למשוך מצביעי ימין, כולל ממפלגת ש"ס, ולהימנע מהצהרות פוסלות כלפי הייצוג הפרלמנטרי הערבי.
סקרים בימין מראים יתרון לנתניהו, אך פופולריות מפלגת עוצמה יהודית בראשות בן גביר ירדה ל-6 מנדטים, וקיים מתח בין נתניהו לבן גביר. מקורות מצביעים על כך שבן גביר מהווה נטל פוליטי על נתניהו, והעצמת כוחו וכוחו של סמוטריץ' פוגעת במעמדה הבינלאומי של ישראל, במיוחד מול ממשל ביידן, המגנה את עמדותיהם. בעוד וושינגטון רואה בציונות הדתית זרם לגיטימי, היא דוחה את מדיניות סמוטריץ' ורואה בחלקים ממפלגתו של בן גביר המשך לכהניזם, שארגוניו הוגדרו כטרוריסטיים.
ההתערבות האמריקנית הגוברת בפוליטיקה הישראלית נועדה לקדם מעבר מסידור ביטחוני להסדרים מדיניים, אך הקואליציה הנוכחית אינה נוטה לכיוון זה. ארצות הברית רואה בפתרון שתי המדינות את המפתח ליציבות אזורית ולשיפור מעמדה של ישראל. נתניהו שוקל אפשרויות שונות, כולל ניסיון לדחות את הבחירות או לשנות את הקואליציה, כאשר ממשלת אחדות לאומית עם איזנקוט נראית כאופציה המועדפת עליו, שתזכה לתמיכה ישראלית רחבה ותשפר את מעמדה הבינלאומי של ישראל.
עצומה חתומה על ידי 500 אישי ציבור קוראת לאי-אפליה של ערבים בהשתתפות בממשלה, וקובעת קריטריונים להשתתפותם. העצומה, המכונה "לא לגזענות", מהווה קול ישראלי-ציוני הקורא לשילוב ערבים בממשל. עמדותיו של איזנקוט תואמות את רוח העצומה, והוא דוחה את צירופו של בן גביר לממשלה בראשותו. איזנקוט תומך בהסדרים מדיניים עם הפלסטינים, דבר המתיישב עם סדרי העדיפויות של וושינגטון.
ההערכות הן כי ממשלת אחדות לאומית עם איזנקוט, ללא בן גביר וסמוטריץ', תואמת את עמדת וושינגטון. ממשלה כזו, אם תתבסס על תמיכה ערבית, עלולה להיות שברירית ולהיתקל בהתנגדות מימין. וושינגטון שואפת לשבור את הקיפאון הפוליטי בישראל ולסייע לישראל "להציל את עצמה". כוחות משפיעים בוושינגטון מאמינים כי נתניהו, ללא שותפיו הקיצוניים, יוכל להוביל להסכמים אזוריים, כגון הסכם עם סעודיה הדורש "מסלול אמין למדינה פלסטינית".
