המיתוסים שהשתרשו במסורות ראש השנה

לקראת חגי תשרי, חוקר כלכלי ואסטרטגי חושף מיתוסים שהשתרשו במסורות ראש השנה. לדבריו, סמלים מרכזיים של החג, כמו התפוח בדבש, קרן השופר מקרן איל, והקשר ל-613 גרעיני רימון, אינם בהכרח מקורם בימי קדם כפי שמקובל לחשוב.

התפוח בדבש, הנחשב לסמל מרכזי של החג, נעדר מרשימת הסימנים המקורית של חז"ל בתלמוד. במקום זאת, הוצעו מאכלים כמו דלעת, לוביה וכרישה, שנבחרו בזכות משחקי מילים עם ברכות לשנה החדשה. התפוח הגיע למסורות היהודיות בימי הביניים מאירופה, שם שימש כפרי מתוק וזמין לעונת הסתיו. הדבש המקראי, לעומת זאת, מתפרש לרוב כדבש תמרים או פירות אחרים ולאו דווקא דבש דבורים.

באשר לשופר, בעוד שקרן איל נחשבת ל'מהדרין' בשל הקשר לעקידת יצחק, הלכתית ניתן להשתמש בקרניים של חיות כשרות אחרות, כמו כבש, עז או יעל. קרן פרה היא היחידה הפסולה, בין היתר בשל הקשר לחטא עגל הזהב. נראה שהעדפה הלכתית הפכה לדרישה מוחלטת בציבור.

לגבי הרימון, הטענה שלכל פרי 613 גרעינים, כמניין המצוות, אינה מדויקת. כמות הגרעינים משתנה מאוד ותלויה בסוג הרימון ותנאי גידולו. חז"ל השתמשו ברימון כמשל לשפע, אך הקישור למספר 613 הוא מסורת מאוחרת יותר, שנועדה ככל הנראה ככלי חינוכי. החוקר מדגיש כי מסורות אלו, גם אם חדשות יחסית, אינן פחות יפות או חשובות, והן מוכיחות את יכולתה של המסורת היהודית להשתדרג ולהתחדש על ידי כל דור.