המנהג של תפוח בדבש אינו עתיק כפי שנדמה
מנהג טבילת תפוח בדבש בערב ראש השנה, המסמל איחול לשנה טובה ומתוקה, אינו עתיק כפי שמקובל לחשוב. בעוד שהתלמוד מזכיר סימני ראש השנה אחרים כמו תמרים וירקות, המנהג הספציפי של תפוח בדבש מתועד במקורות אשכנזיים מימי הביניים, כפי שמופיע ב"טור" מהמאה ה-14. ישנן פרשנויות כי "דבש" במקרא עשוי להתייחס גם לדבש תמרים (סילאן) או לסירופ פירות.
הקשר בין מתיקות לתקווה ושפע לשנה חדשה קיים בתרבויות רבות. בראש השנה הסיני אוכלים עוגת אורז דביקה (ניאן גאו), ששמה נשמע כמו המילה "גבוה" וסמל להתקדמות. בחג הנורוז הפרסי, על שולחן ה"האפת-סין" מונח סמאנו, מאכל מתוק מחיטה מונבטת המסמל שפע ופוריות, ללא תוספת סוכר. בכל התרבויות הללו, המתיקות קשורה לחגיגות, התחלות חדשות ואיחולים לעתיד טוב.
המאמר מדגיש את ההבחנה בין "מתוק" כטעם לבין "סוכר" כרכיב תזונתי. בעוד שתפוח שלם מכיל סוכרים טבעיים לצד סיבים וויטמינים, דבש מורכב בעיקר מסוכרים "חופשיים" לפי הגדרת ארגון הבריאות העולמי. ההעדפה למתוק היא ביולוגית, אך גם מושפעת מהסביבה ומהגנטיקה, כפי שעולה ממחקר משנת 2023.
ארגון הבריאות העולמי ממליץ להגביל צריכת סוכרים חופשיים, אך כפית דבש כחלק ממנהג חג אינה נחשבת לבעיה תזונתית. המאמר קורא שלא לוותר על הדבש מתוך חשש בריאותי, ומציין כי האיחול ל"שנה מתוקה" שונה מהאיחול ל"שנה מלאה בסוכר", ומאפשר שילוב של תזונה נכונה ואיחולים חיוביים לשנה החדשה.
