בגוש השינוי חתמו על הסכמי עודפים - אבל מה זה אומר?

לקראת הבחירות לכנסת ב-27 באוקטובר, מפלגות "גוש השינוי" חתמו על הסכמי עודפים במטרה למנוע בזבוז קולות. "יחד" של נפתלי בנט חתמה על הסכם עם "ישראל ביתנו" של אביגדור ליברמן, ו"ישר!" של גדי איזנקוט חתמה על הסכם עם "הדמוקרטים" של יאיר גולן. מפלגת "ישר!" בירכה על ההסכמים וציינה כי כל קול למפלגות השינוי יסייע בהחלפת הממשלה הנוכחית.

הסכם עודפים הוא הסכם בין שתי רשימות המתמודדות לכנסת, שמטרתו לחלק ביניהן את המנדטים שנותרו לאחר החלוקה הראשונית של הקולות. שיטה זו, המכונה גם שיטת בדר-עופר, נכנסה לתוקף ב-1973. כדי שהסכם יהיה תקף, שתי המפלגות החתומות צריכות לעבור את אחוז החסימה.

השיטה פועלת על ידי חלוקת סך הקולות הכשרים של כל מפלגה במספר חברי הכנסת (120), לקביעת המדד ששווה כל מושב. לאחר החלוקה הראשונית, המנדטים הנותרים מחולקים על פי חישוב מיוחד: סך קולותיה של כל מפלגה חלקי מספר המנדטים שקיבלה בתוספת אחד. המפלגה עם המדד הגבוה ביותר מקבלת את המנדט העודף.

הסכמי עודפים מעניקים יתרון למפלגות הגדולות, אך גם למפלגות הקטנות יש אפשרות להרוויח. אם המפלגה הקטנה קרובה יותר לקבלת מנדט, הוא עשוי להגיע אליה, כפי שקרה ב-2021 כאשר מרצ קיבלה מנדט נוסף בזכות הסכם עודפים עם העבודה. לכן, קיים אינטרס הדדי בין המפלגות לחתום על הסכמים אלו.

צפויים הסכמי עודפים נוספים בין המפלגות החרדיות (ש"ס ויהדות התורה), ובין המפלגות הערביות. הליכוד צפוי לחתום על הסכם עם הציונות הדתית, בעוד עוצמה יהודית עשויה לחתום על הסכם עם מפלגת "עם עמך ישראל".