מנדט אחד יכול להיות כל ההבדל: המפלגות שיכריעו את הבחירות | פרשנות

סגירת הרשימות והסקרים הראשונים לאחר מכן מצביעים על מפה פוליטית יציבה לכאורה, אך עם תנודות משמעותיות מתחת לפני השטח. הנתונים מראים כי הבחירות אינן קרב שקול בין שני גושים זהים, אלא שתי מערכות בחירות מקבילות המנוהלות על ידי כל מחנה.

נתניהו מתמודד עם אתגר כפול: השגת הרוב הדרוש של 61 מנדטים, ובמקביל, הבטחת תמיכת מפלגות הימין, בדגש על מפלגות סמוטריץ' ו'עוצמה לישראל' של איתמר בן גביר. גוש הימין עשוי להגיע ל-60 מנדטים אם בן גביר ייכלל, אך בלעדיו הוא יורד ל-58 מנדטים. דילמה זו מחייבת את נתניהו והגוש להחליט האם לתמוך בבן גביר או לנסות להורידו, ללא ודאות לגבי ההשפעה.

בנוסף, כ-1.5% עד 2% מקולות המגזר החרדי מפוזרים כעת בין רשימות חרדיות קטנות שאינן עוברות את אחוז החסימה, מה שעלול לעלות לגוש נתניהו בכשני מנדטים. נתניהו והמפלגות החרדיות נדרשים לסתום פערים אלו.

מנגד, גוש השינוי מתמודד עם משימה קשה יותר, כשהוא עומד כעת על כ-48 מנדטים בלבד. בני גנץ מציג התאוששות עם מספר דו-ספרתי של מנדטים, אך ליברמן ובנט מסרבים להגדיר את איזנקוט כמועמד הגוש לראשות הממשלה, מה שמקשה על איזנקוט לשמור על 22 המנדטים שלו.

בני גנץ, עם כ-1% מהקולות, שואב קולות מגוש השינוי אך עדיין רחוק מאחוז החסימה. אם 'כחול לבן' תישאר באזור 2%-2.5%, הדבר עלול להוביל לשריפת קולות משמעותית, בעיקר על חשבון איזנקוט ובנט. האתגר של גוש השינוי הוא לא רק להכניס את גנץ, אלא למנוע ממנו לשרוף קולות שיכולים להגיע אליהם.

השלב הנוכחי של הבחירות מתמקד במתמטיקה של אחוז החסימה. נתניהו צריך להחליט כיצד לנהל את עניין בן גביר ולסגור פערים במגזר החרדי. איזנקוט ובנט צריכים לנסות לגייס את תומכי גנץ, הנדל וזליכה לפני שקולותיהם יישרפו.