סיפורים על קשר עמוק לכפר פוסוטה
תורגם ותומצת מתוך Alarab על ידי baba
המאמר, מתוך ספר עתידי של חאתם עיד חורי, מתאר שתי דמויות הקשורות לכפר פוסוטה בגליל: המשורר יוסף חאתם, שביצע מחווה פואטית מרגשת בכפר בשנות ה-30, והסנדלר יוסף אל-חורי, שהתגורר בכפר למעלה מ-25 שנה, חזר אליו לאחר שעזב, והסביר זאת בקשר העמוק שלו למקום. המאמר משווה את חזרתו של אל-חורי ללבנון עם עזיבתו הכפויה של חברו הפלסטיני, סלים מוסטפא אע'א, ב-1948, ומדגיש את הקשר הרגשי העמוק של אנשים למקום מושבם.
הידיעה ב-5 שורות · תקציר של baba
- המשורר יוסף חאתם ביצע מחווה פואטית בכפר פוסוטה בשנות ה-30, כשהפתיע את הקהל בכינוי "גנבים" שהתברר כמחווה של אהבה.
- יוסף אל-חורי, פלסטיני יליד לבנון, חי בפוסוטה למעלה מ-25 שנה, עזב וחזר אליה ב-1949, והסביר זאת בקשר העמוק שלו לכפר.
- המאמר משווה את חזרתו של אל-חורי לפוסוטה עם עזיבתו הכפויה של חברו הפלסטיני, סלים מוסטפא אע'א, ב-1948.
- הסיפורים מדגישים את הקשר הרגשי העמוק של אנשים למקום מושבם, גם בתקופות של שינויים ומצוקה.
- המאמר הוא קטע מתוך ספר עתידי של חאתם עיד חורי, העוסק בזיכרונות כפר וסיפורי מולדת.
המאמר, מתוך ספר עתידי של חאתם עיד חורי, מתחיל בהרהור על ספרים שניתן לקרוא שוב ושוב, כפי שקורה עם הספר "שירים מהגליל" של המשורר סעוד אל-אסדי. המחבר מספר על מקרה שקרא בספר, בו מסופר על המשורר הלבנוני יוסף חאתם, שהגיע לכפר פוסוטה בגליל בשנות ה-30 של המאה ה-20 להופעות זג'ל (שירה מדוברת). הוא התקבל בחום רב, אך בסוף אחת ההופעות, לאחר ששר שבחים על הכפר, הוא הפתיע את הקהל כשאמר "בפוסוטה... גנבים!". המתח נמשך רגעים ספורים עד שהתברר כי מדובר במחווה פואטית, שכן הוא המשיך ואמר: "בפוסוטה גנבים גנבו את ליבי, החזירו את ליבי כדי שאוכל לחזור לארצי". המחווה הזו, המבטאת אהבה עמוקה לכפר, מזכירה למחבר סיפור נוסף על דמות בשם יוסף אל-חורי, הידוע גם בכינויו אבו נציף, שהיה איכשהו קשור לפוסוטה. יוסף אל-חורי, פלסטיני בזהותו אך יליד לבנון, הגיע לפוסוטה בשנות ה-20 של המאה ה-20 ועבד כשוליה של כומר לבנוני. הוא נשאר בכפר למעלה מ-25 שנה, הפך לסנדלר מומחה, השתלב בחיי הקהילה ואף מילא תפקידים בטקסים מקומיים. למרות שאהב את הכפר, הוא החליט לחזור ללבנון ב-1947. עם זאת, לאחר אירועי 1948 והנכבה, ובניגוד לצפוי, יוסף אל-חורי חזר לפוסוטה בסוף 1949, בעוד שחבר של אביו של המחבר, סלים מוסטפא אע'א, פלסטיני שורשי, נאלץ לעזוב את הארץ. יוסף הסביר את חזרתו במילים: "יצאתי מפוסוטה, אבל היא לא יצאה ממני, ועזבתי אותה, אבל היא לא עזבה אותי". המאמר מסתיים בתיאור פרידה מרגשת בין אביו של המחבר לסלים מוסטפא אע'א ב-1948, כשהם בוכים על מולדתם המתפוררת, והמחבר תוהה על הפרדוקס של פלסטיני שנאלץ לעזוב בעוד לבנוני שב.
להמשיך לעקוב
מוזכרים