קשיחות אמריקאית אינה נטישה, אלא הזדמנות להצלת החזון הציוני
תומצת מתוך Zman Yisrael על ידי baba
המאמר טוען כי השינוי במדיניות ארה"ב אינו נטישה אלא הזדמנות לישראל. התמיכה האמריקאית הבלתי מותנית בעבר לא הבטיחה ביטחון, והמציאות הנוכחית מחייבת אסטרטגיה חדשה המבוססת על שותפות אינטרסים. הדבר יכלול התקדמות לעבר פתרון מדיני עם הפלסטינים, שינוי במדיניות הסיוע הביטחוני, ודיפלומטיה חכמה מול איראן. הכותב מדגיש כי האחריות לשינוי מוטלת בראש ובראשונה על אזרחי ישראל.
הידיעה ב-6 שורות · תקציר של baba
- השינוי במדיניות ארה"ב מהווה הזדמנות לישראל להבטיח את עתידה, ולא נטישה.
- התמיכה האמריקאית הבלתי מותנית בעבר לא בהכרח הבטיחה את ביטחון ישראל.
- ארה"ב צפויה לעבור מתמיכה בלתי מותנית לשותפות המבוססת על אינטרסים, ערכים ותנאים.
- התקדמות לעבר מדינה פלסטינית מפורזת היא תנאי מרכזי לשותפות האמריקאית.
- ישראל צריכה לעבור משותפות של תלות לשותפות המבוססת על אינטרסים משותפים.
- הכותב קורא לישראל להבין את הבעיה הפלסטינית כבעיה ישראלית בראש ובראשונה.
המאמר טוען כי השינוי הפוליטי בארצות הברית, המעורר חשש בישראל מאובדן תמיכה אמריקאית, מהווה למעשה הזדמנות להבטחת עתיד ישראל. הכותב, נדב תמיר, מנכ"ל JStreet בישראל, מסביר כי התמיכה האמריקאית הבלתי מותנית בעבר, שכללה גיבוי מדיני, חימוש וסיוע כספי, לא בהכרח הפכה את ישראל לבטוחה יותר, כפי שמעידות החזיתות הפתוחות, הבידוד האסטרטגי, והמשך קיומו של חמאס.
הכותב מצביע על כך שהמלחמה באיראן החריפה את העייפות האמריקאית מהתערבות צבאית במזרח התיכון, והפכה לנטל פוליטי על הממשל. יותר ויותר אמריקאים, כולל תומכי טראמפ, שואלים על האינטרס האמריקאי במעורבות זו. כתוצאה מכך, מתגבשת בוושינגטון, הן בקרב דמוקרטים והן בקרב רפובליקנים, הבנה שיש צורך באסטרטגיה חדשה ביחסים עם ישראל. אסטרטגיה זו תתבסס על שותפות המבוססת על אינטרסים, ערכים ותנאים ברורים, ולא על תמיכה בלתי מותנית.
אחד התנאים המרכזיים יהיה התקדמות לעבר מדינה פלסטינית מפורזת במסגרת הסדר אזורי. הכותב מדגיש כי אין מדובר בנטישה של ישראל, אלא בהזדמנות להציל אותה מעתיד של כיבוש, בידוד וסכסוך בלתי נגמר. המדיניות האמריקאית המסורתית אפשרה לממשלות ישראל לדחות הכרעות חיוניות, ותמיכה בלתי מותנית אינה בהכרח משרתת את האינטרס הישראלי ארוך הטווח.
המאמר מציע שינוי ממדיניות של תלות לשותפות של אינטרסים, כולל הפסקת סובסידיות ישירות לרכישת נשק אמריקאי, כפי שכבר הוחלט על ידי ממשל טראמפ. עסקאות עתידיות ייבחנו לגופן, והיכולת האמריקאית להתנות אותן תהפוך למנוף לקידום מדיניות שתשרת את שתי המדינות. בנוסף, יש להבטיח את המשך שיתוף הפעולה במערכות הגנה כמו כיפת ברזל, אך לבחון את מכירת הנשק ההתקפי האמריקאי. לגבי איראן, הכותב טוען שכוח צבאי לבדו אינו אסטרטגיה, ודיפלומטיה חכמה, הנתמכת בכוח צבאי אמין ובקואליציה בינלאומית, יכולה להעניק ביטחון רב יותר לאורך זמן, בדומה להסכם הגרעין JCPOA.
הכותב קורא להבנת הבעיה הפלסטינית כבעיה ישראלית בראש ובראשונה, ומדגיש כי ללא פתרון לסכסוך והקמת מדינה פלסטינית, ישראל תיאלץ לבחור בין היותה מדינת הלאום של העם היהודי לבין היותה דמוקרטיה. ארצות הברית צריכה להוביל מהלך אזורי ובינלאומי להקמת מדינה פלסטינית מפורזת, תוך דרישות ברורות מישראל, כמו העברת כספי מיסים לרשות הפלסטינית, הפסקת הרחבת ההתנחלויות וצעדי סיפוח. בנוגע לעזה, מוצע להוביל מהלך דיפלומטי ליישום תוכנית פירוק הדרגתי של חמאס, בסיוע מדינות נוספות, ונסיגה ישראלית הדרגתית. לבסוף, מוצגת בפני הציבור הישראלי בחירה ברורה: עתיד של שילוב אזורי ושלום, או המשך הכיבוש, הסכסוך והבידוד. הכותב מדגיש כי אחריות השינוי מוטלת בראש ובראשונה על אזרחי ישראל.
מוזכרים