איזנקוט, ליברמן ובנט: מי באמת מנהל את גוש השינוי? | מתי טוכפלד
גדי איזנקוט, המחזיק במנדט להקמת ממשלה, מאבד סבלנות לנוכח חוסר ההתקדמות במו"מ. אביגדור ליברמן ונפתלי בנט פועלים לקידום תוכניותיהם העצמאיות, כאשר ליברמן שוקל להציע את עצמו להרכבת ממשלה, ובנט מקדם הצעת ממשלת אחדות. איזנקוט, לעומת זאת, נראה כמי שאיבד שליטה ומושפע מגורמים חיצוניים. נתניהו מנצל את המצב כדי לתקוע טריזים בין חברי הגוש, תוך הדגשת הרגישות הביטחונית והשפעת המפלגות הערביות.
הידיעה ב-6 שורות · תקציר של baba
- גדי איזנקוט מאבד סבלנות לנוכח חוסר התקדמות במו"מ להקמת ממשלה.
- אביגדור ליברמן שוקל להציע את עצמו להרכבת ממשלה לאחר פקיעת המנדט.
- נפתלי בנט מקדם הצעת ממשלת אחדות ברוטציה, עם איזנקוט כראשון.
- המאמר טוען כי איזנקוט איבד שליטה ומושפע מגורמים חיצוניים.
- בנימין נתניהו מנצל את המצב כדי לפלג את גוש השינוי.
- השפעתן הגוברת של המפלגות הערביות על תהליך הקמת הממשלה נדונה.
השבוע השני למנדט להקמת ממשלה הסתיים ללא התקדמות, וגדי איזנקוט, המחזיק במנדט, מאבד סבלנות. אביגדור ליברמן ונפתלי בנט, כך נראה, מרוויחים מהעיכובים ופועלים לקידום תוכניותיהם העצמאיות, תוך התעלמות מתסכולו של איזנקוט.
ליברמן, על פי הניתוח, אינו מחכה שהמנדט יגיע לנתניהו, אלא צופה כיצד יפוג המנדט הנוכחי, ולאחר מכן יציע את עצמו להרכבת ממשלה. הוא מתכנן להציג עצמו כאיש ימין שינווט את הספינה ללא לחצים של שמאלנים וערבים, ואף עשוי לזכות בתמיכת מפלגות נוספות, כולל יהדות התורה ואולי אף רע"ם.
בנט, מצידו, גילה את התרגיל של ליברמן ופעל במקביל. הוא נפגש עם נתניהו, ובהמשך עם ראשי מפלגות הגוש, והבהיר כי גם לו יש אלטרנטיבות. בנט דוחף להצעת ממשלת אחדות ברוטציה, כאשר איזנקוט ראשון, אך גם הצעה זו נראית כבעלת סיכוי נמוך למימוש.
המאמר טוען כי איזנקוט, למרות דעותיו המוצקות התומכות בפתרון שתי המדינות וחיזוק הרשות הפלסטינית, נראה כעת כמי שאיבד את השליטה. הוא מתואר כדמות שברירית, שאינה עומדת בלחצים, וכי הוא מושפע מיועצים חיצוניים וגורמים קיצוניים, המכתיבים את דבריו ואת פעולותיו. הדבר ניכר בהתנהלותו בכנסת, המוצגת כחסרת חיות ורצון.
נתניהו, מצדו, מנצל את המצב כדי לתקוע טריז בין חברי גוש השינוי. הוא קיבל את בקשתו של בנט לתדרוך ביטחוני, אך לא השיב ישירות לשאלתו בנוגע להרכבת ממשלה, אלא ביקש מבנט להוביל מהלך כזה בביתו. נתניהו מדגיש את הרגישות הביטחונית ואת חוסר היציבות של תמיכה ערבית, ורואה בכך כר פורה להמשך פעילותו הפוליטית.
המאמר מתייחס גם להשפעתן הגוברת של המפלגות הערביות, אשר תמכו בליברמן בוועדת החוץ והביטחון ומינו את יו"ר הכנסת. נטען כי הן רואות עצמן כבעלות הבית, וכי הן עשויות להפעיל לחצים על כל ממשלה שתקום. כמו כן, נבחנת עמדתם של ערביי ישראל בנוגע לנושא הלאומי, תוך ביקורת על הצהרות של מנסור עבאס ועל תמיכה ב"שהידים".
מוזכרים
לא אותו אירוע: ידיעות אחרות שחולקות עם הידיעה הזו אנשים, מקומות או נושא. רקע, תגובות והמשכים.
