מינוי Plus

התחברות ל-baba News

חשבון אחד לאתר, לאייפון ולאנדרואיד — המנוי נשאר איתכם.

או קוד במייל

חיפוש סיפורים

הקלידו לפחות שני תווים. התוצאות מגיעות מכל המערכות ש-baba קורא.

↑↓ למעבר · ↵ לפתיחה · esc לסגירה

התחברות ל-baba News

התחברו כדי להמשיך לשאול. News Plus מסיר את המגבלה היומית.

או קוד במייל

Jüdische Allgemeineתרבות

האמנות כמראה: גרוס, לפיד והחברה הישראלית

תורגם ותומצת מתוך Jüdische Allgemeine על ידי baba

מרכזטון טעון

מערכת חדשות אחת

הבמאי נדב לפיד משתמש בציור "עמודי התווך של החברה" של ג'ורג' גרוס משנת 1926, המתאר ביקורת חברתית נוקבת, כפתיח לסרטו "Yes". הסרט מציג מסיבה תל אביבית לאחר ה-7 באוקטובר, בה לפיד מציג חברה ישראלית אמורלית, ומשווה אותה לגרמניה של רפובליקת ויימאר ולחברה הרוסית. הציור, המתאר צביעות ואלימות, נחשב לרלוונטי גם כיום, ומעלה שאלות על תפקיד האמנות.

הידיעה ב-6 שורות · תקציר של baba

  • הבמאי נדב לפיד השתמש בציור "עמודי התווך של החברה" של ג'ורג' גרוס כפתיח לסרטו "Yes".
  • הציור משנת 1926 מתאר חברה אפלה וצבועה, ומוצג כרלוונטי למצב הנוכחי בישראל.
  • הסרט מציג מסיבה תל אביבית לאחר ה-7 באוקטובר, ומתאר חברה ישראלית אמורלית.
  • לפיד משווה את החברה הישראלית לחברה הגרמנית בתקופת רפובליקת ויימאר.
  • הסרט מעלה שאלות על תפקיד האמנות והצגת מסרים חיוביים.
  • האמן ג'ורג' גרוס נחשב לאמן סאטירי נוקב שתיאר את המציאות האפלה של זמנו.

האמן הגרמני ג'ורג' גרוס צייר ב-1926 את הציור "עמודי התווך של החברה", המתאר עולם אפל של צביעות ואלימות, שרבים רואים בו דימוי רלוונטי לימינו. הציור, המוצג כיום בגלריה הלאומית החדשה בברלין, נחשב לחזון דיסטופי שרלוונטי גם כיום, במיוחד לאור העניין הגובר ברפובליקת ויימאר האפלה, כפי שבא לידי ביטוי בסדרות טלוויזיה ותערוכות אמנות.

לאחרונה, הופיע הציור בסרטו של הבמאי הישראלי נדב לפיד "Yes", שם הוא משמש כפתיח לסצנה המתרחשת במסיבה תל אביבית יוקרתית. בסרט, לפיד מציג חברה ישראלית פצועה ומרושעת, שנפגעה מהזוועות של ה-7 באוקטובר וממלחמת עזה, והפכה לא-מוסרית. במסיבה זו, מופיעים נציגי המטכ"ל הישראלי, לצד איש עסקים עשיר ממוצא רוסי (אלכסיי סרבריאקוב), שמזמין את הגיבור המוזיקאי (אריאל ברונז) להלחין המנון לישראל מנצחת.

לפיד משתמש ביצירתו של גרוס כדי להדגיש את הדמיון בין הנטייה לסאטירה חברתית נוקבת המשותפת לשניהם. הוא מרמז כי גם החברה הישראלית השתנתה, לא בהכרח לטובה, בעקבות הגירה המונית מברית המועצות המתפרקת. האמן משווה זאת לאמנים כמו אוטו דיקס ורודולף שליכטר, שתיארו את הניגודים בין זוהר לעוני ברפובליקת ויימאר, וטוען כי תיאור זה משמש מראה גם לחברה הישראלית כיום, וכן לחברות פוסט-סובייטיות כמו רוסיה, שם אנשים מחפשים הסחות דעת למרות המלחמה באוקראינה.

הסרט מעלה שאלות לגבי תפקידה של האמנות, האם עליה להציג גם מסרים חיוביים. לפיד מתייחס לכך דרך ההיסטוריה של רפובליקת ויימאר, שם לצד הביקורת החברתית, הייתה גם זרם של אמנות א-פוליטית. בעוד גרוס נמלט מגרמניה לפני עליית הנאצים, אמנים אחרים נשארו ופעלו תחת המשטר. הסרט מסיים בקביעה כי כאשר העולם בוער, מבט מפוכח הוא הכרחי.

Jüdische Allgemeineמרכז · Berlin

התחברות ל-baba News

התחברו כדי לעקוב אחרי מערכות, נושאים ואנשים.

או קוד במייל

תרבותנושא

התחברות ל-baba News

התחברו כדי לעקוב אחרי מערכות, נושאים ואנשים.

או קוד במייל

מוזכרים

פתיחת המבזקים