בן גוריון חזה לפני 90 שנה את סכנות האנטישמיות והציע פתרונות ליישוב הנגב

שני מסמכים נדירים של דוד בן גוריון, שנכתבו לפני למעלה מעשור לפני הקמת מדינת ישראל, פורסמו לראשונה. ב-1934, במכתב לשופט האמריקאי לואי ברנדייס, הזהיר בן גוריון מפני התפשטות האנטישמיות מגרמניה למדינות נוספות באירופה, כמו אנגליה וצרפת, וציין כי "גרעין התעמולה הנאצית המורעלת נגד היהודים חודר בהדרגה לשתי המדינות". הוא הבין את הצורך הדחוף לקלוט מאות אלפי ואף מיליוני יהודים בארץ ישראל, והעריך כי המדינה יכולה לקלוט כ-50 אלף יהודים בשנה, אך הבין שזה לא יספיק אם האנטישמיות תתפשט עוד.

במאי 1935, במזכר נוסף לברנדייס שכותרתו "בעיית הקרקע ביחס מיוחד לנגב ולאילת", הציג בן גוריון תוכנית מפורטת יותר ליישוב הנגב. הוא הדגיש את חשיבות הקרקע כבעיה המרכזית של היישוב, והציע לפתח את הנגב באמצעות קידוחי מים, מציאת מקורות מים חדשים והקמת יישובים. "אם נביא מים, נביא קרקע", ניסח את עקרון הפעולה שלו, מתוך אמונה שהנגב יכול להכיל אוכלוסייה גדולה.

בן גוריון ייחס חשיבות מיוחדת לאזור אום רשרש (לימים אילת) והציע להקים שם יישוב קטן של 50-100 איש שיעסקו בחקלאות ודיג. הוא ראה במפרץ אילת והערבה מסדרון כלכלי ואסטרטגי שיחבר את ארץ ישראל לשווקים באסיה. "עתידנו קשור בפיתוח חקלאי רחב היקף של הנגב ופתיחת אפשרויות לעבודה וליזמה יהודית בים", כתב, והדגיש כי פיתוח דרום הארץ הוא תנאי הכרחי לעתיד העם היהודי.

מנכ"ל מכון מורשת בן גוריון, איתן דוניץ, ציין את הרלוונטיות המפתיעה של המסמכים, שנכתבו לפני 91 שנה, למציאות הנוכחית. לדבריו, בן גוריון זיהה את סכנת האנטישמיות באירופה והבין שהעם היהודי אינו יכול להפקיד את עתידו בידי אחרים, אך לא הסתפק באזהרות אלא חיפש פתרונות מעשיים ליישוב וביסוס עצמי.

המסמכים פורסמו במשותף על ידי מכון מורשת בן גוריון וארכיון בן גוריון באוניברסיטת בן גוריון בנגב. טקס הזיכרון הממלכתי יתקיים ב-16 בנובמבר בסדה בוקר, בהשתתפות צפויה של נשיא המדינה יצחק הרצוג.