האם ישראל מאבדת את ה"חריג" המערבי שלה?
תורגם ותומצת מתוך Arab48 על ידי baba
הפסד הרפובליקנים בבחירות האמצע בארה"ב מעלה שאלות לגבי מעמדה המיוחד של ישראל במערב. נראה כי ישראל מתחילה לאבד את היתרון שאפשר לה שילוב של הגנה אסטרטגית וחסינות יחסית מאחריות, וכי היחסים עמה דורשים בחינה מחודשת. הכרזתו של טראמפ על הפסקת סיוע צבאי מעידה על חישובים פוליטיים שונים, והתרחבות השיח על הסוגיה הפלסטינית בארה"ב מחזקת את הלחץ על ישראל. למרות שינויים אלו, נראה כי ישראל עדיין מצליחה לשמור על השפעתה הפוליטית והצבאית, אך המחיר הפוליטי והמוסרי של מדיניותה מתחיל לעבור לבעלות בריתה.
הידיעה ב-6 שורות · תקציר של baba
- הפסד הרפובליקנים בארה"ב מעלה שאלות לגבי מעמדה המיוחד של ישראל והיחסים עמה.
- הכרזת טראמפ על הפסקת סיוע צבאי לישראל מעידה על שינוי בחישובים הפוליטיים האמריקאיים.
- הסוגיה הפלסטינית צוברת תאוצה בדיון הציבורי האמריקאי, וביקורת על ישראל אינה מכשול פוליטי.
- היכולת של ישראל להצדיק את מדיניותה מול העולם המערבי הולכת ופוחתת.
- צעדים אירופיים נגד התנחלויות מצביעים על פער גדל בין תמיכה בישראל לדרישה לאחריות.
- ישראל מתחילה להעביר את המחיר הפוליטי והמוסרי של מדיניותה לבעלות בריתה.
הפסד הרפובליקנים בבחירות האמצע בארה"ב מעלה שאלות לגבי מעמדה המיוחד של ישראל במדיניות המערב. האם ישראל מתחילה לאבד את היתרון שאפשר לה שילוב של הגנה אסטרטגית וחסינות יחסית מאחריות? או שמא מדובר בניסיון לסדר מחדש את היחסים עמה, באופן שישמור על האינטרסים של בעלות בריתה ויפחית את המחיר הפוליטי של המשך ה"חריג" הזה?
על אף שהפסד הרפובליקנים נבע מגורמים פנימיים כמו הכלכלה ומחירי המחיה, גם המלחמה באיראן והתמיכה האמריקאית הבלתי מסויגת בישראל נדונו בבחירות. בעוד שמוקדם לדבר על שינוי אסטרטגי ביחסים, נראה שהמשך היחסים בתנאים הקודמים דורש בחינה מחודשת מצד ארה"ב ובעלות בריתה המערביות, לאור דיונים ציבוריים מתרחבים ושינוי סדרי עדיפויות של הבוחרים.
הכרזתו של דונלד טראמפ ביום הבחירות הישראליות האחרונות על הפסקת הסיוע הצבאי השנתי לישראל, תוך שמירה על מכירת נשק ושיתוף פעולה ביטחוני, מעידה על חישובים פוליטיים אמריקאיים שונים. צעד זה נראה כניסיון לשנות את התדמית הפוליטית של התמיכה, תוך שמירה על מבנה אסטרטגי. הדבר מעלה את השאלה האם וושינגטון עוברת מנשיאת עלות הברית באופן גלוי לחלוקתה מחדש באמצעות הסדרים צבאיים ותעשייתיים פחות חשופים לבוחר האמריקאי.
הפרדוקס מסתבך עוד יותר עם הסוגיה האיראנית, שבנימין נתניהו מנסה למנף לטובתו הפוליטית. האיום האיראני, ששימש בעבר לחיזוק מעמדו הפוליטי, נראה כעת מורכב יותר עבור טראמפ, במיוחד לאור תוצאות הבחירות וההתנגדות הגוברת לעלויות המלחמות בחו"ל. ייתכן שהמחלוקת בין השניים אינה על עצם האיום האיראני, אלא על תזמון העימות, גבולותיו ומחירו.
עלייתם של קולות פרוגרסיביים חדשים, כמו הסנאטור הנבחר עבד אל-רחמן אל-סיד, למרות התנגדות לוביסטים פרו-ישראלים, מצביעה על התרחבות מקומה של הסוגיה הפלסטינית בדיון הציבורי האמריקאי. ביקורת על מדיניות ישראל אינה בהכרח מכשול להגעה למוסדות המחוקקים. עם זאת, ניצחון זה חושף גם מעבר של חלק מההתנגדויות מהזירה החברתית לפוליטית, אם כי באופן מוגבל.
השינוי מתבטא בשלושה מישורים: עלות פוליטית אפשרית מצד פוליטיקאים בשל עמדותיהם כלפי ישראל, עלות מוסרית ומשפטית בשל קושי להצדיק את מדיניותה, ועלות אסטרטגית שטרם התגבשה. ישראל עלולה לאבד את הקרב על תדמיתה בדעת הקהל, אך לשמור על השפעתה במוסדות הפוליטיים והצבאיים. עם זאת, ייחוס השינויים הללו לנתניהו בלבד עלול להסתיר משבר עמוק יותר, שכן הסתירה בין דמותה הדמוקרטית של ישראל למציאות הכיבוש וההתנחלויות קיימת עוד לפני נתניהו.
היכולת של ישראל לשמור על ריחוק בין תדמיתה המוצהרת למעשיה בפועל הולכת ופוחתת. התנועות העממיות והאקדמיות באירופה, לצד שאלות המופנות לממשלות לגבי קריטריונים שהן מפרות כלפי ישראל, יוצרות לחץ לנקוט עמדות רשמיות. דוגמה לכך היא החלטה צרפתית למנוע כניסתו של יוסי דגן, ממובילי ההתנחלויות, לצד עמדות אירופיות נוספות נגד ההתנחלויות. למרות חולשתן, צעדים אלו מצביעים על פער גדל בין המחויבות המסורתית להגנה על ישראל לבין לחצים גוברים לדרוש את אחריותה.
עם זאת, דעיכת הנרטיב הישראלי אינה בהכרח מעידה על ירידה בכוח המגן עליה. קיים פער בין אובדן יכולת השכנוע לאובדן יכולת ההשפעה, ובין שינוי דעת קהל לשינוי מדיניות ממשלות. ממשלות מערביות ואמריקאיות עשויות לעקוף את נתניהו פוליטית, מבלי לבחון מחדש את התנאים שאפשרו את המשך התפשטות הפרויקט הישראלי או לפגוע במבנהו הצבאי והכלכלי.
השאלה הפלסטינית קשורה ליכולת לנצל שינויים אלו, באמצעות פרויקט פוליטי שישקיע בהתרחבות המחאה החברתית והאקדמית, כדי להפוך סולידריות להשפעה ואחריות מוסרית למחויבויות פוליטיות ומשפטיות. הפרדוקס הוא שישראל, שנהנתה מחריג מערבי, מתחילה להעביר את המחיר הפוליטי והמוסרי של המשך ה"חריג" הזה לבעלות בריתה, מבלי לאבד את כל אמצעי ההגנה שלה. בין ירידת היכולת להצדיק מדיניות להמשך יכולת ההגנה עליה, נוצר משבר שחורג מנתניהו וממשלתו, ונוגע לטבע היחסים המערביים עם הפרויקט הישראלי. השאלה היא האם אנו עדים לתחילת בחינה מחדש של תנאי ה"חריג", או לניסיון לייצר אותו מחדש בכלים פחות יקרים. הפרדוקס העמוק יותר הוא שישראל, שמרכזה היה בהגנה, הפכה גם למרכז הסתירה בין עקרונות המערב לבין מדיניותו.
מוזכרים
לא אותו אירוע: ידיעות אחרות שחולקות עם הידיעה הזו אנשים, מקומות או נושא. רקע, תגובות והמשכים.
