ישראל מתקדמת לצמרת אגירת החשמל העולמית, אבל חוסר התיאום מקשה על אימוץ הטכנולוגיה

ישראל צפויה להפוך עד שנת 2030 למובילה עולמית בהספק אגירת חשמל ביחס לגודל האוכלוסייה, עם כ-900 מגה-וואט למיליון איש, נתון הגבוה מהצפוי באוסטרליה ובבריטניה. למרות זאת, אין בישראל יעד לאומי לאגירת חשמל, והיעדר תיאום מקשה על אימוץ הטכנולוגיה. משרד האנרגיה יפרסם בקרוב דו"ח מקיף הכולל המלצות ליצירת מסגרת רגולטורית מחייבת.

השגשוג בתחום נובע מהשקעות הון, ירידה דרמטית במחירי סוללות ליתיום-יון (90% מאז 2008), והצורך המקומי. האנרגיה המתחדשת בישראל, המבוססת על אנרגיה סולארית, מגיעה לשיא ייצור בצהריים, כאשר הצריכה נמוכה, ודועכת בערב, עם עליית הצריכה. אגירת חשמל מאפשרת ניצול יעיל יותר של אנרגיה סולארית, מניעת בזבוז חשמל וצמצום השימוש בתחנות כוח מזהמות.

עם זאת, קיימים חסמים. עידן ליבס מ-Ageera מציין כי מימוש תוכניות אגירה תלוי בקיבולת רשת החשמל, במיוחד עבור מתקנים שאינם צמודים לשדות סולאריים. כמו כן, ישנו קושי רגולטורי בתחום כיבוי האש, כאשר שירותי הכבאות דורשים תקני בטיחות מחמירים לסוללות ליתיום-יון, המקשים על התקנתן במתקנים תת-קרקעיים. למרות זאת, רון אייפר ממשרד האנרגיה מציין כי החסמים קטנים יחסית לקידום אנרגיות מתחדשות, וקיימת תוכנית מתאר ארצית למתקני אגירה.

החל מינואר, שיטת MCP החדשה תקבע את מחיר החשמל בשוק הסיטונאי, ותאפשר ליזמי אגירה לנצל פערים במחירים. בנוסף לסוללות, קיימת בישראל גם אגירה שאובה, והמשרד מעודד מחקר ופיתוח של טכנולוגיות אגירה לטווח ארוך, כמו סוללות ברזל ומימן, באמצעות "ארגז חול רגולטורי".