ב־2020 בנק ישראל התנגד לדיוור דיגיטלי ללא הסכמה. מה השתנה?

הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל פרסם טיוטת תקנות חדשה, המאפשרת לבנקים להעביר לקוחות לקבלת הודעות דיגיטליות בלבד, ללא צורך בהסכמתם המפורשת. שינוי זה, המכונה "שינוי ברירת המחדל", יחייב לקוחות המעוניינים להמשיך לקבל הודעות בדואר לפנות באופן אקטיבי לבנק ולבקש זאת. המהלך מעורר ביקורת רבה, שכן הוא עלול לפגוע באוכלוסיות שאינן מיומנות בשימוש בערוצים דיגיטליים, כגון אזרחים ותיקים ועולים חדשים, אשר עלולים להחמיץ הודעות חשובות.

הטיוטה החדשה עומדת בסתירה לעמדת בנק ישראל עצמו משנת 2020, אז נקבע כי שינוי כזה ללא הסכמת הלקוח אינו מהווה בחירה אמיתית. גם צוות של חברי כנסת בראשות ח"כ אורי מקלב הגיע למסקנה דומה במאי האחרון, כי אין להעביר לקוחות לדיוור דיגיטלי ללא הסכמתם המפורשת. למרות זאת, יו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ דוד ביטן, כתב לנגיד בנק ישראל כי אין מקום לשינוי במתכונת שהוצגה, אך הטיוטה פורסמה ללא גיבוש הסכמות עם הכנסת.

הטיוטה כוללת מספר הגנות, כגון אי-העברת לקוחות בני 70 ומעלה ומי שלא השתמש בערוצים דיגיטליים בשנה האחרונה. עם זאת, נטען כי הגנות אלו אינן מספקות וכוללות פרצות. בנוסף, קיים חשש שהגדלת כמות ההודעות הדיגיטליות תגביר את הסיכון להתחזות ולמסרונים מזויפים, במיוחד כאשר הטיוטה אינה אוסרת על צירוף קישורים להודעות.

במדינות אחרות, כמו ארה"ב, קנדה והאיחוד האירופי, נדרשת הסכמת הלקוח למסירת מידע דיגיטלי או שניתנות תקופות מעבר ארוכות יותר. עורכי הדין אביאל אבני ורותם פסטרנק, ממנחי הקליניקה לדיני בנקאות במכללה למינהל, מבקשים להשאיר את ההחלטה בידי הלקוח, או לחילופין, ליישם תנאים מחמירים הכוללים הודעה מוקדמת בדואר, סגירת פרצת הגיל, והימנעות מקישורים בהודעות. הם מדגישים כי שתיקה אינה הסכמה, וכי המעבר לדיגיטל צריך להיות החלטה מודעת של הלקוח.