לא גשרים, אלא נהרות: השיעור של חג הסיגד לחברה הישראלית

חג הסיגד, הנחגג היום (כ"ט בחשוון), מספק לחברה הישראלית, המתמודדת עם קשיים במציאת שפה משותפת, שיעור חשוב בהתמודדות עם מחלוקות. הרב ד"ר שרון שלום מסביר כיצד מסורת יהודי אתיופיה, ששורשיה בחידוש ברית בימי עזרא ונחמיה, מציעה דרך מעבר ל"גשרים" של סובלנות, ומדגישה את חשיבות ה"נהרות" הזורמים מתחתיהם, שייכות, סולידריות ואמון.

החג, הנחגג חמישים יום לאחר יום הכיפורים, דומה במתכונתו לחג השבועות. בדומה למעמד הר סיני, גם הסיגד מתקיים על הר, לאחר טבילה בנהר ולבישת בגדים לבנים. הקסים נושאים את ה"אורית" ועולים עם הקהל, כאשר חלק נושאים אבן כביטוי לענווה. בראש ההר מתקיימות תפילות מיוחדות, ולאחר הצום והתפילה יורדת הקהילה לשמחה וסעודה משותפת. מרכיב מרכזי בחג הוא חידוש הברית, לא רק כמיהה לירושלים אלא כהכנה לחברה הראויה לה. העלייה להר מסמלת גם את הצורך ב"ירידה", הנמכת האגו, הקשבה לאחר והכרה במוגבלות האדם.

ההשוואה ל"נהרות" במקום "גשרים", כפי שהציע ד"ר רטה אלמו נגה, מדגישה את הצורך בקשר עמוק וזורם בין קבוצות שונות. בעוד שהחברה המודרנית בונה גשרים של רב-תרבותיות, לעיתים חסרים הנהרות של שייכות ואמון. המציאות הפוליטית הנוכחית, עם סיפורים סותרים על זהות המדינה, מדגישה את הפערים. הסיגד מציע גישה של ברית ואחריות במקום האשמה, ושל הכרה במקום ביטול. הוא קורא לחשבון נפש הכולל גם את תרומתנו לתיקון, ולא רק חיפוש אשמים.

המסר המרכזי הוא שהבחירות מכריעות מי ירכיב ממשלה, אך אינן בונות חברה. בניית חברה דורשת אמון, אחריות וברית, והבנה שגם במחלוקות עמוקות, נהר אחד עדיין זורם מתחת לכולנו. המסר הוא מעבר מתודעת חורבן לתודעת גאולה, המאפשרת לא רק להגיע לירושלים, אלא לבנות חברה הראויה לה.