האבן שעל הראש והחלום שהתגשם: הסיפור הנסתר של חג הסיגד
חג הסיגד, הנחגג בכ״ט בחשוון, הוא חג עתיק וייחודי של יוצאי אתיופיה, הנחגג 50 יום לאחר יום הכיפורים. במקורו, החג כלל צום, סחיבת אבנים כמחווה של הכנעה, וקריאה בתורה, והתבסס על אירועי שיבת ציון. לאחר עלייתם לישראל, משמעות החג שונתה לחג הודיה על הגשמת חלום הדורות, וב-2008 הוא הוכר כחג רשמי בישראל.
הידיעה ב-6 שורות · תקציר של baba
- חג הסיגד, הנחגג 50 יום לאחר יום הכיפורים, הוא חג עתיק וייחודי של יוצאי אתיופיה.
- מקור החג בימי שיבת ציון, וכלל צום, סחיבת אבנים כמחווה של הכנעה, וקריאה בתורה.
- באדיבות קהילת יוצאי אתיופיה, אחד המנהגים המרכזיים היה סחיבת אבן על הראש בעת העלייה להר.
- לאחר עלייתם לישראל, משמעות החג שונתה לחג הודיה על הגשמת חלום הדורות.
- בשנת 2008, חוק חג הסיגד הפך אותו למועד רשמי בלוח השנה הישראלי.
- החג נחגג בטיילת ארמון הנציב בירושלים, כשהקהילה עטויה בבגדים לבנים מסורתיים.
חג הסיגד, הנחגג בכ״ט בחשוון, הוא אחד החגים העתיקים והייחודיים בלוח השנה העברי, אך מסורותיו אינן מוכרות לציבור הרחב. החג נחגג 50 יום לאחר יום הכיפורים, בדומה לקשר בין פסח לשבועות, ומסמל את חידוש הברית בין העם לאלוהיו ותורתו, לאחר שיום הכיפורים נתפס כיום הטהרה והמחילה.
באדיבות קהילת יוצאי אתיופיה, אחד המנהגים המרכזיים באתיופיה היה סחיבת אבן על הראש או העורף בעת העלייה להר, כמחווה של שפלות רוח, חרטה והכנעה, וכן כסמל לתקווה ולהשתתפות בבניין ירושלים. עם ההגעה לפסגה, הונחו האבנים במעגל סביב הכהנים (הקסים), ותחמו את המתחם המקודש בו הונח ספר ה״אורית״.
במקורו, הסיגד הוא יום צום עד שעות אחר הצהריים, הכולל תפילות, בקשת סליחה והשתחוויה, וקריאה מתוך ספר נחמיה ועזרא. לאחר שבירת הצום, הקהילה יורדת מההר בשירה ובריקודים, וסועדת סעודת חג הכוללת לחם ״דאבו״ ותבשילי בשר.
מקור החג בימי שיבת ציון, כפי שמתואר בספר נחמיה, שם התכנסו שבי ציון בירושלים, קראו בתורה, התוודו על חטאיהם וכרתו אמנה מחודשת עם אלוהים. יהודי אתיופיה שימרו מודל זה, וערכו עלייה להר גבוה שדימה את הר סיני והר הבית, מתוך שאיפה לחזור לירושלים.
עם עלייתם לישראל, התעוררה דילמה תיאולוגית לגבי המשך חגיגת חג שמהותו כמיהה לציון, כאשר כבר נמצאים בציון. הוחלט לשמר את החג, אך משמעותו עודכנה לחג הודיה על הגשמת חלום הדורות, ותפילה לאחדות חברתית. בשנת 2008, חוק חג הסיגד הפך אותו למועד רשמי בלוח השנה הישראלי, במטרה לחשוף את כלל החברה למורשת זו.
לא אותו אירוע: ידיעות אחרות שחולקות עם הידיעה הזו אנשים, מקומות או נושא. רקע, תגובות והמשכים.
