גם האדם הקדמוון שמר מזכרות - מחקר חדש שופך אור על ההרגל האנושי

מחקר חדש מאוניברסיטת תל אביב, המשלב ממצאים ארכיאולוגיים עם ידע מתחומי הפסיכולוגיה ומדעי המוח, מציע הסבר להרגל האנושי לשמור חפצים ללא יתרון מעשי ברור, כגון אבנים וצדפים. החוקרים, בראשות פרופ' רן ברקאי וד"ר יואב רם, סבורים כי חפצים אלו שימשו כמזכרות אישיות, שהזכירו לאדם הקדמון מקומות שבהם ביקר או חוויות שעבר.

הממצאים כוללים חלוקי אבן צבעוניים ממערת קסם, אבני יד מגולפות מגושי צור עם מאובנים מבקעת סכנין, וכלי צור ישנים שנאספו לאחר שינויים גיאולוגיים. בחלק מהכלים נשמרו סימני עיבוד קודמים, מה שמרמז כי המראה הישן של החפץ היה בעל ערך בפני עצמו, וסיפר את סיפורו.

החוקרים מעריכים כי מזכרות אישיות סייעו לאדם הקדמון להבחין בין זיכרונותיו האישיים לבין סיפורים ששמע או דמיין, ובכך חיזקו את אמינותו. שמירה על זיכרונות אישיים אמינים הייתה חשובה לחברות אנושיות לצורך חיזוק קשרים, שיתוף פעולה וביסוס אמון.

השימוש במזכרות לאורך דורות, לטענת החוקרים, הגביר את הלחץ האבולוציוני על מנגנוני הזיכרון במוח, ותרם להתפתחות הזיכרון האוטוביוגרפי. פרופ' ברקאי קושר זאת גם לשינויים סביבתיים, כמו היעלמות בעלי חיים גדולים, שחייבו היכרות מעמיקה עם אזורי ציד, וחפצים יכלו לסייע בשימור קשר אישי למקומות אלו.

החוקרים מדגישים כי זו השערה, אך מציינים כי ממצאים ארכיאולוגיים מראים שחפצי זיכרון מלווים את האדם לפחות מחצי מיליון שנה. הם מסכמים כי מזכרות שימשו כ״התקני זיכרון חיצוניים״, שתמכו בהתפתחות הזיכרון האוטוביוגרפי ובבניית הזהות האנושית.