גם האדם הקדמוון שמר מזכרות - מחקר חדש שופך אור על ההרגל האנושי

מחקר חדש מאוניברסיטת תל אביב, המשלב ממצאים ארכיאולוגיים עם ידע מתחומי הפסיכולוגיה ומדעי המוח, מציע הסבר להרגל האנושי לשמור חפצים ללא יתרון מעשי ברור, כגון אבנים וצדפים. החוקרים סבורים כי חפצים אלו שימשו כמזכרות אישיות, שהזכירו לאדם הקדמון מקומות שבהם ביקר או חוויות שעבר.

בין הדוגמאות לממצאים כאלה נמנים חלוקי אבן צבעוניים ממערת קסם, שהובאו למקום ללא שימוש מעשי, ואבני יד מאתרים בבקעת סכנין, שעוצבו מצור עם מאובנים או צורות גיאולוגיות יוצאות דופן, כאשר הצורות הללו נשמרו במרכז האבן כך שניתן היה לראותן ולמששן. כמו כן, נמצאו כלי צור ישנים שנאספו לאחר שינוי פני השטח, וחלקם חודדו מחדש תוך שמירה על המשטח הישן וסימני העיבוד הקודמים, מה שמרמז כי דווקא מראה הכלים העתיק היה בעל ערך.

החוקרים מעלים את ההשערה כי חפצים אלו סייעו לאדם הקדמון להבחין בין אירועים שחווה באופן אישי לבין סיפורים ששמע או דמיין, ובכך חיזקו את אמינות סיפוריו האישיים. שמירה על זיכרון אישי אמין תרמה לשיתוף פעולה, לביסוס אמון ולחיזוק קשרים חברתיים. השימוש במזכרות לאורך דורות, לטענתם, הגביר את הלחץ האבולוציוני על מנגנוני הזיכרון במוח, ותרם להתפתחות הזיכרון האוטוביוגרפי.

פרופסור ברקאי מקשר את התופעה לשינויים סביבתיים, כמו היעלמות בעלי חיים גדולים, שחייבו פיתוח שיטות ציד חדשות והכרת אזורי ציד. חפצים שנלקחו מאזורים אלו יכלו לסייע בשימור קשר אישי למקומות שסיפקו את מחייתם. ד״ר רם מסכם כי המזכרות שימשו כ״התקני זיכרון חיצוניים״, שתמכו באבולוציה של הזיכרון האוטוביוגרפי, החיוני לבניית הזהות האנושית. החוקרים מדגישים כי מדובר בהשערה, אך הממצאים מלמדים על התנהגות בעלת משמעות שנמשכת מאז לפני חצי מיליון שנה ועד ימינו.