האוניברסיטאות מפקחות על השימוש ב־ AI, אבל מי מלמד להשתמש בה?

בית המשפט העליון חייב לאחרונה עירייה לשלם 30,000 שקלים הוצאות משפט לאחר שזו סירבה לספק הסעה לתלמיד חינוך מיוחד מביתו החדש, תוך שהיא מתבססת על מידע שגוי שסופק על ידי כלי בינה מלאכותית. השופט סולברג קבע כי הבעיה אינה השימוש בבינה מלאכותית כשלעצמו, אלא השימוש בו ללא בקרה מתאימה, והדגיש כי בדיקת המידע שהכלים הללו מספקים היא מיומנות שאוניברסיטאות צריכות ללמד את הסטודנטים.

במקום זאת, מוסדות אקדמיים רבים נוקטים בגישה של פיקוח באמצעות טפסים, בהם סטודנטים מצהירים אם השתמשו בכלי AI או לא. גישה זו אינה מלמדת את הסטודנטים כיצד להשתמש בכלים בצורה נכונה, ואינה יעילה שכן כלים לזיהוי טקסטים שנכתבו על ידי מכונה אינם אמינים. סקרים מראים כי כ-90% מהסטודנטים משתמשים בכלי AI באופן קבוע, אך כ-60% מהם לא קיבלו הדרכה ממוסדותיהם.

המאמר משווה את החשש הנוכחי מ-AI לחששות שהועלו בעבר מפני הכתב עצמו, כפי שתואר בדיאלוג "פיידרוס" של אפלטון. מחקר שנערך בטורקיה הראה כי תלמידי תיכון שהשתמשו ב-GPT-4 לתרגול מתמטיקה הראו שיפור, אך לאחר הפסקת השימוש חלה ירידה בציוניהם. עם זאת, קבוצה אחרת שקיבלה הנחיות לשימוש מושכל בכלי, הצליחה למנוע את הפגיעה בלמידה.

הכותב, עו"ד שחר פרידמן, טוען כי האקדמיה צריכה לעבור מפיקוח באמצעות טפסים להשקעה בהוראה פעילה. יש ללמד סטודנטים כיצד לשאול שאלות נכונות את הכלים, לבדוק את התשובות ולזהות שגיאות. אוניברסיטאות מסוימות כבר מתחילות לאמץ גישות חדשות, כמו מבחנים בעל פה והצגת עבודות סמינריוניות, כדי לוודא הבנה אמיתית ולא רק מילוי טפסים. המטרה היא להכין את הסטודנטים, שישתמשו ב-AI בעתידם המקצועי, לבדוק את הכלים הללו לפני שיידרשו לבדוק אותם בבית המשפט.