לא האמנתי שאגיע למסקנה הזאת - אבל נתניהו לא הותיר לי ברירה

הטור נכתב מווינה, אליה נסע הכותב ניר קיפניס כדי להתרחק מהבחירות בישראל. קיפניס מביע אכזבה עמוקה מכך שגם לאחר אירועי 7 באוקטובר, רבים עדיין תולים תקוות בראש הממשלה בנימין נתניהו, מה שמאלץ אותו להגיע למסקנות קשות.

הכותב מתאר את תחושת האחדות ששררה לאחר אירועי 7 באוקטובר, אך מציין כי היא התפוגגה. הוא מדגיש כי האיומים הביטחוניים, כמו טילים מאיראן או חדירת מחבלים מעזה, אינם מבדילים בין ימין לשמאל, בין עשירים לעניים, או בין אזורים שונים בארץ. לטענתו, האויב רואה את כולם כ"מתנחלים".

קיפניס מביע כעס לא על מי שתומך במדינת ישראל בגבולותיה הנוכחיים, אלא על מי שהפך את ראש הממשלה נתניהו ל"פרזנטור היחיד" של דעה לגיטימית, למרות שלדעתו נתניהו מונע מאינטרסים אישיים של הון ושלטון. הוא מודה שבעבר חשש מקריאה לשיתוף ערביי ישראל בממשלה עתידית, אך אירועים אחרונים חיזקו את דעתו שיש לכרות בריתות עם כל גורם אפשרי כדי להביא להחלפתו של נתניהו.

הכותב סבור שאם נתניהו התכוון לפגום בלגיטימציה של ממשלה צרה שתסתמך על קולות ערביי ישראל, הוא השיג את ההפך והוכיח שכל אמצעי חוקי כשר להחלפתו. קיפניס מסיים באמירה כי גם לאחר שנתניהו יוחלף, צרותיה של ישראל לא ייעלמו, אך לפחות יוביל אותה מישהו שדואג לטובת המדינה ולא רק לעצמו. הוא מבהיר שאינו שונא את תומכי נתניהו, אך עומד על זכותו לכעוס עליהם, ומוצא שבווינה קל יותר להתמודד עם הזעם.