מחוק "ההשתמטות" לחוק "הגיוס הרך": מברית המשרתים לברית המחרטטים | ד"ר איתן לסרי

מאמר מאת ד"ר איתן לסרי טוען כי המחנה הפוליטי בישראל, ובפרט השמאל, שינה באופן דרמטי את עמדתו כלפי גיוס החרדים, ממאבק עיקש ודרישה ל"שוויון בנטל" לכדי חיזור אחר הקול החרדי, מתוך צורך פוליטי להקמת ממשלה.

הכותב מתאר כיצד במשך כשלושה עשורים, סוגיית גיוס החרדים שימשה ככלי פוליטי מרכזי של השמאל נגד ממשלות ימין והציבור החרדי. השיח כלל האשמות ב"השתמטות", דרישות לשוויון בנטל, הפגנות, עתירות לבג"ץ, מעצרים ואף אלימות. החרדים הוצגו כמי שאינם נושאים בנטל האזרחי. אולם, כיום, עם שינוי המפה הפוליטית והצורך בקולות החרדים להקמת קואליציה, אותם כוחות פוליטיים מדברים בשפה של "הידברות, הסכמות וגמישות".

לסרי מזכיר את פסק דין רובינשטיין משנת 1998 ואת חוק טל שנחקק ב-2002, כניסיונות ראשונים להתמודדות עם הסוגיה באמצעות הידברות וחקיקה. הוא מציין את מעורבותו בניסיונות לגבש הסדר שיאפשר שילוב הדרגתי של החרדים, תוך הכרה במאפיינים הייחודיים של החברה החרדית. לטענתו, השמאל בחר לעיתים להפוך את הסוגיה ל"הנדסת תודעה" שנועדה לדמוניזציה של המגזר.

הכותב מציג נתונים המצביעים על עלייה בגיוס החרדים בשנים האחרונות, כ-2,200 ב-2023, כ-2,811 ב-2024 וכ-4,300 ב-2025, וכן את קידום מתווה גיוס מדורג של ח"כ בועז ביסמוט ליעד של כ-31 אלף חרדים בתוך ארבע שנים. הוא טוען כי למרות שהנתונים אינם פותרים את בעיית השוויון בנטל, הם מוכיחים ששילוב חרדים אפשרי באמצעות תהליכים הדרגתיים.

לסרי מבקר בחריפות את השינוי הפוליטי, וטוען כי "ברית המשרתים" הפכה ל"ברית המחרטטים", וכי הדאגה לשוויון בנטל הייתה כלי משחק פוליטי בלבד. הוא מצביע על כך שהשמאל מוכן כעת להכשיר שותפויות עם מפלגות ערביות ועם "ההשתמטות" החרדית, תוך זלזול בציבור המשרת. הוא מזכיר את דבריו של אהוד ברק, שהציע שירות לאומי לחרדים, ואת הדיונים הנבחנים עם גדי אייזנקוט, כדוגמאות לגמישות הקואליציונית הנוכחית לעומת הרטוריקה הלוחמנית בעבר. לסיכום, הכותב רואה במעבר מ"חוק ההשתמטות" ל"חוק הגיוס הרך" שפל מוסרי וציני, המעיד על כך שעבור מחנה פוליטי שלם, ערכים כמו שוויון ושלטון החוק הם רק מילים ריקות.