הקלפיות נסגרו, שאלת השותפות רק נפתחה

הקלפיות נסגרו, אך שאלת השותפות הפוליטית, במיוחד זו של האזרחים הערבים, נפתחה מחדש. פרופ' מיכל מושקט-ברקן, פרופסור לחינוך יהודי, טוענת כי ההרגל להסיק מסקנות על אדם על פי סממנים חיצוניים, כמו כיפה או חולצה, מסוכן כאשר הוא הופך לעיקרון פוליטי הפוסל ציבור שלם מראש. היא מדגישה כי לאחר הבחירות, יש לשאול כיצד ניתן לבנות חברה שבה אנשים אינם נדרשים להסתיר חלקים מזהותם כדי להיחשב שותפים לגיטימיים.

מושקט-ברקן מצביעה על כך שרוב הילדים היהודים והערבים בישראל אינם לומדים יחד, מה שמוביל להפיכת האחר לדמות מופשטת, זרה ומאיימת. היא מסבירה כי מפגש בין יהודים לערבים אינו מבטל מחלוקות או דורש ויתור על זהות, אלא מאפשר לראות בני אדם מאחורי הקטגוריות הפוליטיות. שיעורי ההצבעה הגבוהים בחברה הערבית מעידים על רצונם לקחת חלק בעתיד המדינה, ולכן אין לקבוע מראש שנציגיהם לא יוכלו להשתתף בקבלת החלטות.

לדבריה, בעוד שביקורת על עמדות או מעשים היא לגיטימית, פסילה גורפת של שותפות פוליטית ערבית היא שגויה. דווקא במציאות המורכבת שלאחר ה-7 באוקטובר, ישראל זקוקה לאזרחיה הערבים כשותפים בבניית עתידה, שכן שותפות זו מחזקת את האמון במוסדות המדינה ומסייעת במאבק באלימות. הממשלה הבאה נדרשת להשקיע בחינוך לדמוקרטיה ולחיים משותפים, בהכשרת מורים לניהול מחלוקת ובמפגשים בין-תרבותיים, כדי לאפשר לילדים היהודים והערבים לחיות יחד במדינה ללא פחד הדדי.