פיקוח מחירים? הציבור משלם ביוקר

מאמר דעה טוען כי פיקוח מחירים על מוצרי יסוד, כפי שמיושם בישראל, אינו מגן על הצרכן מפני יוקר המחיה ואף עלול להנציח אותו. הדבר מבוסס על השוואה למדיניות דומה בארה"ב בשנות ה-70, שהובילה למחסור ולבזבוז משאבים. הטור מציין כי ישראל היא המדינה היחידה ב-OECD המפקחת ישירות על מחירי מזון, בעוד שמחירי המזון בה גבוהים משמעותית מהממוצע במדינות הארגון והאיחוד האירופי.

בדיקת מרכז המחקר והמידע של הכנסת מצאה כי בין 2014 ל-2023, מחירי מוצרי חלב מפוקחים עלו ב-11.3%, לעומת 3.1% בלבד בכלל מוצרי החלב. באופן דומה, מחירי לחם מפוקח עלו ב-21.7% בין 2011 ל-2023, בעוד שמדד הקטגוריה הרחבה עלה ב-11% בלבד. נתונים אלו מעלים ספק לגבי יעילות הפיקוח בהגנה על הצרכן.

המאמר דוחה גם את הטיעון כי ביטול הפיקוח על חמאה בסוף 2021 גרם לעליית מחירים, ומציין כי לפני כן, הפיקוח והמכס הדרקוני גרמו למחסור בחמאה. פתיחת השוק ליבוא חופשי בתחילת 2020 הביאה לירידה במחסור, לעלייה בכמות הנמכרת ולגיוון מוצרים.

הפתרון המוצע ליוקר המחיה הוא תחרות חופשית ופתיחת השוק ליבוא, ולא פיקוח מחירים. הטור מביא כדוגמה את ענף ההנעלה, שבו ירידה במחירים נרשמה לאחר פתיחת השוק ליבוא, לעומת ענף הפירות המוגבל ביבוא שבו המחירים עלו. בנוסף, נטען כי פיקוח מחירים עלול לפגוע בשכבות החלשות באמצעות "סבסוד צולב", בו מונופולים מפצים על הגבלת רווח במוצרים מפוקחים באמצעות העלאת מחירים במוצרים שאינם מפוקחים.

לסיכום, המאמר קורא להיגמל מאשליית הפיקוח, שאינו מסוגל לחשב מחירים ריאליים למיליוני עסקאות, ומציע כי פתרון אמיתי ליוקר המחיה טמון בפירוק מכסי מגן, ביטול פיקוח מחירים והענקת חופש לתחרות.