מהרפורמה המשפטית ועד שקר הבחירות: מתנגדי הממשלה בעולם משלהם | אריה אלדד

פרופסור אריה אלדד מבקר בחריפות את התנהלות מתנגדי הממשלה, התקשורת וחלק מהסוקרים במהלך מערכת הבחירות האחרונה, וטוען כי ניסו לנפח את חשיבותה באופן מופרז וחסר אחריות. לטענתו, הם ייחסו לעצמם הישגים שלא היו שלהם, כמו קיום בחירות תקינות ומניעת דיקטטורה, וזאת למרות שהתקשורת פעלה בחופשיות והציגה עלילות דם מופרכות על הממשלה.

אלדד מצביע על פערים עצומים בין תוצאות הסקרים שהציגו ערוצי המיינסטרים (11, 12, 13) לבין אלו של ערוצים 14 ו-i24, ומעלה חשד להנדסת תודעה מכוונת, במיוחד לאור הזהות בין התמיכה הפוליטית של הערוצים לתוצאות הסקרים. הוא מזכיר כי בתוכנית רדיו בה השתתף, סוקרים התקשו להסביר את ההבדלים במתודולוגיה.

הוא מבקר בחריפות את יאיר גולן, אותו מכנה "דמוקרט גדול", שהבטיח לסגור ערוצי תקשורת ימניים, וכן את העיתונאים שהפכו ל"תועמלנים של מפלגות האופוזיציה". אלדד טוען כי גם כשהציבור שמע עמדה שונה בערוצי המיינסטרים, היא הוצמדה מיד לתגית של לגלוג וביטול.

אלדד מאשים את מתנגדי הממשלה, כולל פוליטיקאים, עיתונאים, ספורטאים לשעבר ופליטי ריאליטי, בניפוח חשיבות הבחירות למימדים תנ"כיים, תוך הבטחת עתיד ורוד ומושלם, והזהיר כי אם לא יתגשמו חלומותיהם, "הלכה המדינה". הוא משווה זאת לדברי בנימין ושרה נתניהו, שאם הוא לא ייבחר, "כולנו נמות". לטענתו, שני הצדדים חסרי אחריות ומעודדים ירידה מהארץ.

הוא סבור שאם הבחירות היו מתקיימות סמוך ל-7 באוקטובר, נתניהו היה מפסיד, אך ככל שהזמן עובר, הוא מרוויח פוליטית מהתרחקות מהאירועים. אלדד מציין כי רוב הציבור נע ימינה לאחר המלחמה, וכי התעמולה האנטי-ציונית והאנטי-דתית של גולן ליכדה את מחנה הימין, בניגוד לתעמולה של בן גביר שגייסה ערבים.

למרות הסקרים, הליכוד נותרה המפלגה הגדולה ביותר, וגוש הימין גדול מגוש השינוי. אלדד מזהיר מפני הקמת ממשלת מיעוט בתמיכת מפלגות ערביות, וקורא להקמת ממשלת אחדות ציונית לאומית. הדבר יחייב את נתניהו להסכים לוועדת חקירה ואת גוש השינוי לחזור בהם מפסילתו. הוא מציע חנינה לנתניהו, התחייבות לפרישתו בתום הקדנציה, ופיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה כחלק מהסכם. אלדד מסיים בתקווה כי התיקו הנוכחי יוביל לפריצת דרך לכיוון ממשלת אחדות.