בטורקיה חיכו לסיום כהונת נתניהו - ואז הגיעה התגלית המודיעינית שטרפה את הקלפים

דוח חדש של האקדמיה הלאומית למודיעין של טורקיה, הפועלת תחת ארגון המודיעין הטורקי (MİT), מציג את ישראל כיריבה אסטרטגית ארוכת טווח של טורקיה. הדוח, שפורסם ב-23 באוקטובר, תחת הכותרת "האנטומיה של ההתפשטות הישראלית", מזהיר כי מדיניותה של ישראל באזור אינה תופעה זמנית הקשורה לממשלה מסוימת, אלא מגמה עמוקה שעשויה להימשך גם לאחר חילופי שלטון.

הניתוח הטורקי, שפורסם לאחר הבחירות לכנסת ה-26, מעריך כי גם החלפת ראש הממשלה בנימין נתניהו לא תשפר את היחסים עם טורקיה. על פי הדוח, הבדלים בין נתניהו לשר המלחמה גדי איזנקוט קיימים בסגנון אך לא בתפיסות היסוד בנוגע לאיראן, סוריה ולבנון. לכן, גם ממשלה בראשות איזנקוט עשויה להמשיך לפעול צבאית בסוריה, לשמר נוכחות ביטחונית בדרום לבנון ולהתייחס לאיראן כאיום אסטרטגי.

סוריה מוצגת בדוח כזירה המסוכנת ביותר לעימות בין טורקיה לישראל. בעוד טורקיה שואפת לחיזוק השלטון המרכזי במדינות השכנות, ישראל מיוחסת העדפה לקיומן של מדינות חלשות ומפוצלות המאפשרות לה חופש פעולה צבאי. מאז נפילת משטר אסד בדצמבר 2024, הפכה סוריה למוקד תחרות מרכזי, והסיכון לחיכוך צבאי בין המדינות גובר ללא תיווך אמריקאי מתמשך.

היריבות בין המדינות מתרחבת גם למזרח הים התיכון ולקפריסין, על רקע בריתות אזוריות, שיתופי פעולה ביטחוניים ותוכניות אנרגיה. טורקיה רואה ביחסים המתפתחים של ישראל עם יוון וקפריסין איום על מרחב התמרון שלה. בנוסף, טורקיה מתייחסת למסדרון הסחר המתוכנן בין הודו, המזרח התיכון ואירופה (IMEC) כאל מתחרה לתוכניות הסחר שלה, ומקדמת נתיבי סחר חלופיים.

הדוח ממליץ לטורקיה להימנע מתגובה צבאית ישירה, לחזק קשרים עם מדינות האזור, לתמוך בבניית מוסדות שלטון יציבים ולפתח חלופות להסדרים אזוריים שאינם כוללים אותה. המתיחות בין אנקרה לירושלים נתפסת כתחרות ארוכת טווח על ההשפעה והסדר האזורי, ולא רק מאבק אישי בין נשיא טורקיה רג'פ טייפ ארדואן לראש הממשלה בנימין נתניהו.