על רקע הלחץ מוושינגטון: ההצעה של טראמפ שעשויה לכפות על איזנקוט ממשלת אחדות | אנה ברסקי

על רקע הלחץ מוושינגטון והמבוי הסתום הפוליטי בישראל, נראה כי האפשרויות העומדות בפני גדי איזנקוט להקמת ממשלה מצטמצמות. בנימין נתניהו, למרות שלא השיג רוב מיוחס, יכול להמשיך לכהן כראש ממשלה עד להקמת ממשלה חלופית. איזנקוט, לעומתו, מתמודד עם קשיים בהרכבת קואליציה, בעיקר בשל חילוקי דעות עם שותפיו הפוטנציאליים, כמו אביגדור ליברמן ונפתלי בנט, בנוגע לאופן הקמת הממשלה ושיתוף פעולה עם מפלגות ערביות.

נתניהו נהנה מיתרון כראש ממשלה מכהן, שאינו זקוק להסכם חדש כדי להמשיך בתפקידו. הוא יכול לנצל את הזמן כדי לגבש קשרים פוליטיים ולבחון פשרות אפשריות בקרב יריביו. איזנקוט, לעומת זאת, צריך להתמודד עם 48 מנדטים של גוש השינוי, כאשר צירופים שונים עם מפלגות ערביות אינם מבטיחים רוב קואליציוני יציב או הסכמה על זהות ראש הממשלה.

האתגר המרכזי של איזנקוט הוא להפוך את ההתנגדות הקיימת לנתניהו להסכמה על הקמת ממשלה ספציפית. מחלוקות פנימיות, כמו התנגדותו של ליברמן לשיתוף פעולה עם מפלגות ערביות, מסבכות את המשא ומתן. גם בנט מתמודד עם דילמה פוליטית, שכן הצטרפות לממשלת איזנקוט עלולה לפגוע במעמדו כאלטרנטיבה עצמאית.

הנשיא יצחק הרצוג קרא למנהיגים להימנע מבחירות נוספות ולגבש הסכמות, אך אינו יכול לכפות הקמת ממשלת אחדות. גם לחץ חיצוני, למשל מצד דונלד טראמפ, עשוי להשפיע על חישובי המנהיגים, אך אינו מבטיח פתרון ללא הסכמה פנימית על פרטי ההסכם הקואליציוני, כמו זהות ראש הממשלה ברוטציה או חוק הגיוס.

אם לא תושג הסכמה, ייתכן שיובילו בחירות נוספות, שיכולות להחזיר את המצב לקדמותו ואף לחזק את נתניהו. איזנקוט יצטרך לשכנע את הציבור בדרכו, בעוד נתניהו יכול להמתין בתפקידו כראש ממשלת מעבר. המאבק הפוליטי סביב הקמת הממשלה נמשך, כאשר כל צד שוקל את צעדיו ואת המחיר הפוליטי של כל החלטה.