דרך ארוכה: כך ניסה איזנקוט לנצח את נתניהו - ולמה זה לא הצליח הפעם

גדי איזנקוט, הרמטכ"ל לשעבר, נחשב לתקווה המרכזית של גוש השינוי בבחירות האחרונות, אך למרות מאמציו, לא הצליח לנצח את בנימין נתניהו. קמפיין הבחירות שלו, שהחל בתקווה גדולה באירוע השקת מפלגת 'ישר' בראש העין, התאפיין בניסיון להציע מנהיגות שקטה, מאחדת ונקייה משיסוי, בניגוד לסגנונו הרועש של נתניהו. איזנקוט, שאיבד את בנו גל בקרב, ראה בכניסתו לפוליטיקה מימוש של צוואה אישית לבניית מדינה טובה יותר.

עם זאת, נראה כי אסטרטגיית הקמפיין, שהתמקדה בפשטות ובאיפוק, לא הצליחה להדליק את הקהל הימני המסורתי או לייצר את ה'סאונד-בייט' הנדרש לזירה הפוליטית הרועשת. חבריו לקמפיין, כמו אלעזר שטרן ומתן כהנא, הביעו אמונה רבה ביכולתו להוביל, אך גם הודו כי ציפו לתוצאות טובות יותר. שטרן אף ציין כי איזנקוט מרגיש שהוא מקיים צוואה אישית, שכן לאחר נפילת בנו, דבר לא יכול לפגוע בו יותר.

במהלך הקמפיין, איזנקוט נמנע מלהשתמש בסיסמאות פרובוקטיביות או להדגיש את הרקע המזרחי שלו, כפי שנעשה במקרים אחרים. הוא העדיף להתמקד במסרים של אחדות ושלטון החוק, אך הדבר לא תורגם להצלחה פוליטית מכרעת. גם ביקורו בכותל, שנועד להיות חטוף וחשאי, לא כלל ניסיונות לשכנע מתנגדים או לעורר הדים תקשורתיים.

בליל הבחירות, למרות רגעים של אופוריה ותחושת ניצחון מוקדמת, התברר כי איזנקוט לא הצליח להשיג את ההכרעה שקיווה לה. הוא אמנם הכריז על "עשיית היסטוריה" ועל "שינוי שהתאפשר בזכות הציבור", אך נאומו שידר יותר ניסיון לשדר ניצחון מאשר ניצחון אמיתי. חבריו הביעו אכזבה מסוימת מכך שלא הושגה "הפתעה של 60 ו-61", אך הדגישו כי איזנקוט עדיין ניצח במובן מסוים, שכן לנתניהו אין לגיטימציה ציבורית להרכיב ממשלה.

כעת, איזנקוט ניצב בפני מבחן נוסף: להחליט כיצד ימשיך לפעול עם ה"צוואה" שלקח על עצמו, גם ללא הקלפים הפוליטיים שקיווה להם. הפוליטיקה הישראלית, כפי שהכתבה מסכמת, היא "פוקר פוליטי" שרק מתחיל.