הבחירות בישראל: האם גדי איזנקוט, יריבו של נתניהו, יוכל להחזיר את המדינה ליציבות?

גדי איזנקוט, הרמטכ"ל לשעבר ומועמד מוביל בבחירות מול ראש הממשלה בנימין נתניהו, מציג קמפיין המתמקד ביושרה, אחריות והחזרת ישראל לחיים נורמליים. עם זאת, סגנונו המאופק מעורר דאגה בקרב תומכיו, כפי שדווח בניו יורק טיימס. איזנקוט, בן 66, אינו נואם כפוליטיקאי טיפוסי, אלא מציג את תוכניותיו באופן ענייני, בדומה למפקד המסביר משימה לפקודיו. גישה זו, המדגישה את אופיו ואת תפיסתו כי ישראל ניצבת בפני אתגרים חמורים, נובעת גם מטרגדיה אישית: בנו, גַל, נהרג בדצמבר 2023 בעזה במהלך מלחמת "חרבות ברזל", שבועיים לאחר מכן נהרג גם אחיינו, ולאחר 11 חודשים נהרג אחיין נוסף. איזנקוט מצהיר כי הוא פועל "להציל את ישראל" ולהיות ראוי למחיר ששילם בנו, כשהוא מאשים את נתניהו בהובלת המדינה למלחמות, פגיעה במעמדה הבינלאומי וערעור היחסים עם ארה"ב, וכן בהובלה ל"סדר יום אוטוריטרי" ופילוג חברתי.

איזנקוט מצביע על בעיות כגון התקפות של "יהודים קיצוניים" על כפרים פלסטיניים בגדה המערבית, פשיעה מאורגנת בחברה הערבית, והימנעות של הציבור החרדי משירות צבאי. הוא מבקר את נתניהו על כך שלא נטל אחריות על כשלונות מערכת הביטחון שהובילו למתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023, ומשווה זאת למקרה בו נתניהו השתמש באירוע בטיחותי לטובת יחסי ציבור, אך נמנע מלקיחת אחריות על כשלים מערכתיים. איזנקוט מכנה את נתניהו "אנטי-מנהיג", ומסביר כי בניגוד למנהיגות צבאית המקבלת אחריות בעת צרה, נתניהו נוהג הפוך. הבחירות הנוכחיות, לדבריו, הן "בחירה בין אחריות לבריחה מאחריות".

עם זאת, ככל שיתרון איזנקוט על נתניהו מצטמצם, עולה השאלה האם הציבור מוכן להפקיד את ההנהגה בידי מי ששירת רק חלק מכהונה אחת כחבר כנסת ומונה לשר למשך שמונה חודשים בלבד, ולא התמודד עם לחץ בינלאומי כראש ממשלה. איזנקוט, שמקורותיו שונים מאלו של נתניהו (הוא נולד בטבריה למשפחה ממוצא מרוקאי, בניגוד לנתניהו שגדל בירושלים), עשוי להפוך לראש הממשלה הראשון ממוצא מזרחי. גורמים המקורבים אליו, כמו יואב גורוביץ' (ראש הסגל של נתניהו לשעבר), מתארים את איזנקוט כמי שפועל באופן אסטרטגי, בניגוד לנתניהו הנוטה לקבל החלטות מהירות לטובת רווח פוליטי מיידי. ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק רואה באיזנקוט דמות "בסדר גודל שונה לחלוטין" מנתניהו, וכי מינויו יהווה "תיקון" לישראל.

לאיזנקוט ניסיון צבאי עשיר, החל משירותו בחטיבת "גולני" ועד לתפקידו כרמטכ"ל. הוא נודע בגישתו המחמירה כלפי משמעת ובהתנגדותו לקריאות להעניש קולקטיבית פלסטינים. בתקופת פיקודו על הגדה המערבית, הוא הוביל פעולות נגד מחבלים והאצת בניית גדר ההפרדה, צעדים שתוארו כסייעו בהפסקת פיגועי התאבדות. פלסטינים תיארו אותו כ"רע במיעוטו" לעומת נתניהו. איזנקוט גם גיבש את "דוקטרינת דחי" (2008), הקובעת תגובה הרסנית להתקפות. הוא סירב בעבר להתמנות לרמטכ"ל על פני בני גנץ, מתוך תחושת "אלטרואיזם", כפי שתיאר ברק. בתקופת כהונתו כרמטכ"ל, הוא התעקש על הליך משפטי במקרה החייל אלוּר אזריה, למרות לחץ ציבורי רב. הוא גם התעמת עם נתניהו בנוגע לפינוי מאחז בלתי חוקי, ודרש ממנו להסדיר את ההוראה בכתב.

איזנקוט שירת בממשלת החירום של נתניהו לאחר 7 באוקטובר, אך פרש לאחר שמונה חודשים, כשטען כי נתניהו "רועד מפחד" ומתעקש על "ניצחון מוחלט" במקום עסקה לשחרור חטופים. הוא הקים את מפלגת "ישר" ומבטיח לחקור את כשלי 7 באוקטובר, להילחם ב"טרור יהודי" בגדה, לפרק מאחזי מתנחלים, ולהקל על הפלסטינים. נתניהו מצידו מזהיר כי ניצחון של איזנקוט יוביל להקמת מדינה פלסטינית ולהחלשת ישראל מול לחצים בינלאומיים. איזנקוט, לעומת זאת, אינו רואה הקמת מדינה פלסטינית כמציאותית בטווח הנראה לעין, ומתמקד בהחזרת ישראל ל"חיים נורמליים", כולל הגבלת כהונת ראש הממשלה, גיוס חרדים, לימודי ליבה בחינוך הדתי, ואימוץ חוקה. למרות תמיכה ברעיונותיו, קמפיין איזנקוט נתפס כ"שקט מדי" בעיני חלק מהתומכים, המודאגים מחוסר נחישותו להילחם עד הסוף, בעוד אחרים מעריכים את תכונותיו כרצינות, יושרה, אומץ וחוכמה.