הלוואה או שכר? חברה תבעה את מנהל החשבונות לשעבר

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דחה תביעה של חברת מונו-מוד סחר ושיווק, העוסקת בייבוא מחשבים, נגד מנהל החשבונות הוותיק שלה, בנימין עודני, בטענה כי חייב לה 401 אלף שקל עבור הלוואות שניתנו לו. בית הדין קבע כי הכספים, בסך 266,151 שקל שקיבל עודני בין השנים 2007 ל-2010, היו למעשה שכר והפרשים, ולא הלוואות כפי שטענה החברה.

לטענת החברה, הבעלים יחזקאל דיין הסכים להלוות לעודני כסף להשקעה בנדל"ן ברומניה, בתנאי שיחזיר אותו עם ריבית לאחר שבע שנים. הכסף נרשם בספרי החברה כהלוואה. מנגד, עודני טען כי הכסף ניתן לו כהפרשי שכר ובונוסים עקב גידול בהיקף עבודתו, ושהרישום כהלוואה נועד להציג דוחות כספיים טובים יותר לחברה לצורך קבלת אשראי מהבנקים ולמנוע בעיות עם מס הכנסה.

בית הדין, בראשות השופט אלעד שביון, קבע כי יחסי העבודה בין הצדדים נמשכו גם לאחר שעודני החל לעבוד עם חשבוניות מס ב-2008, שכן עבודתו נותרה זהה, הוא היה כפוף לדיין, קיבל מתנות לחג ועבד רק עבור החברה. בית הדין גם ציין כי החברה אינה גוף פיננסי, ולא הסבירה כיצד הלוותה סכומים כאלה מחוץ למסגרת יחסי העבודה. עדותו של רואה החשבון של החברה, צביקה דרוקר, חיזקה את גרסת עודני, כאשר העיד כי רשם את הכסף כיתרת חובה ולא כהלוואה מוסדרת עם מועדי פירעון וריבית.

בנוסף, בית הדין הדגיש כי לא הוצגו מסמכים חתומים על ההלוואות, בניגוד להלוואות קטנות שעודני החזיר מיד, והעביר את הכספים במחלוקת בתשלומים קטנים וללא תיעוד, מה שמתאים יותר לתשלומי שכר. החברה גם לא הציגה ראיות לניסיונות גבייה לפני הגשת התביעה ב-2020, שנים לאחר מועד ההחזר הנטען. לפיכך, נדחתה תביעת החברה.

במקביל, בית הדין דחה גם את התביעה הנגדית של עודני, שדרש כ-250 אלף שקל פיצויים, החזר מע"מ, שכר עבור חודשים מסוימים ופיצויי פיטורים. בית הדין קבע כי התביעה התיישנה, שכן הוגשה כמעט עשור לאחר סיום הקשר ב-2013. לגופו של עניין, נדחתה גם התביעה בגין לשון הרע וחוסר פירוט, וכן דרישת השכר שלא גובה בחשבוניות או מסמכים. תביעת פיצויי הפיטורים נדחתה אף היא, מכיוון שנקבע שעודני לא פוטר אלא סיים את עבודתו בעצמו עקב חוסר הסכמה על תנאים. שני הצדדים יישאו בהוצאות המשפט.