הלוואה או שכר? חברה תבעה את מנהל החשבונות לשעבר

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דחה תביעה של חברת מונו-מוד סחר ושיווק, העוסקת ביבוא מחשבים, נגד מנהל החשבונות הוותיק שלה, בנימין עודני, בסך 401 אלף שקל. החברה טענה כי הכסף, שניתן לעודני בין השנים 2008 ל-2010, היה הלוואה להשקעה בנדל"ן ברומניה, שנועדה להחזרה עם ריבית לאחר שבע שנים. עודני, שעבד בחברה 26 שנה, טען מנגד כי הכסף היה למעשה הפרשי שכר ובונוסים, וכי הוא נרשם כהלוואה באופן פיקטיבי כדי לסייע לחברה בהצגת דוחות כספיים טובים יותר לבנקים ולמניעת בעיות עם מס הכנסה.

השופט אלעד שביון ונציגי הציבור דוד זיו ואיל רחלי קבעו כי יחסי העבודה בין עודני לחברה נמשכו גם לאחר שעבר לעבוד עם חשבוניות מס ב-2008, וכי הכסף שקיבל אינו הלוואה אלא שכר. בית הדין התבסס על עדותו של רואה החשבון של החברה דאז, צביקה דרוקר, שאישר כי רשם את הסכום כיתרת חובה ולא כהלוואה מוסדרת עם מועדי פירעון וריבית. בנוסף, העובדה שהחברה לא הציגה כל תיעוד להלוואה, לא הוכיחה ניסיונות גבייה במשך שנים, והגישה את התביעה רק ב-2020, שנים לאחר מועד ההחזר הנטען, חיזקו את קביעת בית הדין כי מדובר בשכר.

במקביל, בית הדין דחה גם את התביעה הנגדית של עודני נגד החברה, בה תבע כ-250 אלף שקל בגין עוגמת נפש, לשון הרע, החזר מע"מ, שכר עבור יולי-אוגוסט 2013 ופיצויי פיטורים. הסיבה העיקרית לדחיית התביעה הנגדית היא התיישנות, שכן עודני הגיש אותה כמעט עשור לאחר סיום יחסי העבודה ב-2013. לגופו של עניין, בית הדין קבע כי לא פוטר אלא עזב מרצון, ולא הציג ראיות מספקות לגבי עבודה או שכר עבור החודשים האחרונים. שני הצדדים יישאו בהוצאות המשפט.