כיצד נבחר ראש ממשלת ישראל: המנגנון שמאחורי הקלעים

ניצחון בבחירות לכנסת אינו מבטיח אוטומטית את תפקיד ראש הממשלה בישראל. ההחלטה הסופית בנוגע להטלת הרכבת הממשלה נתונה בידי נשיא המדינה, לאחר התייעצות עם סיעות הכנסת. זכייה במירב המנדטים אינה מקנה זכות מוקנית להרכבת הממשלה, אלא נדרשת היכולת לגבש רוב פרלמנטרי תומך. שיטת הבחירות בישראל מתבססת על הצבעה לרשימות מפלגתיות, ולא לבחירת מועמד ישיר לראשות הממשלה.

במקרה שבו המפלגה הגדולה ביותר אינה מצליחה להרכיב קואליציה, הסמכות עוברת לראש סיעה קטנה יותר, אשר מצליח לגבש תמיכה יציבה. תהליך מינוי ראש הממשלה כולל התייעצויות של הנשיא עם הסיעות, קבלת המלצותיהן, ולאחר מכן הטלת המנדט על אחד מחברי הכנסת. למועמד שהוטל עליו המנדט עומדים 28 ימים להרכבת הממשלה, עם אפשרות להארכה של שבועיים נוספים.

בניגוד לתפיסה רווחת, אין חובה חוקתית להשיג 61 מנדטים להקמת ממשלה. ניתן להקים ממשלת מיעוט, כל עוד היא זוכה לאמון הכנסת ברוב קולות (לדוגמה, 58 בעד, 57 נגד וחמישה נמנעים). מפלגות שלא הצטרפו לקואליציה יכולות לספק "תמיכה חיצונית". האופוזיציה אינה יכולה להפיל ממשלה ברוב רגיל, אלא רק באמצעות חוק "הצעת אי-אמון קונסטרוקטיבית", המחייבת הצגת ממשלה חלופית עם רוב של 61 חברי כנסת.

היסטורית, ישראל ידעה ממשלות מיעוט, כולל בתקופות כהונתו של יצחק רבין, שמעון פרס ואהוד ברק. אם הניסיון הראשון להרכבת ממשלה נכשל, הנשיא יכול להטיל את המנדט על מועמד שני ל-28 ימים ללא אפשרות הארכה. אם גם ניסיון זה נכשל, הכנסת מקבלת 21 יום להציג מועמד מטעמה, אשר יקבל 14 יום נוספים לניסיון הרכבה אחרון. כישלון כל השלבים מוביל לפיזור הכנסת ולקיום בחירות חדשות בתוך 90 יום.