בין העקידה לעקידה

יעקב, אביו של גלעד נחמיה ניצן הי"ד, לוחם סיירת גבעתי שנפל בקרב לפני שלוש שנים, כותב על מסירות נפש מתוך בחירה, אמונה וכאב, בהתבסס על פרשת השבוע "וירא" ועל ההודעה האחרונה שהותיר בנו. יעקב מתאר את ההלם והכאב שפקדו את המשפחה עם קבלת הבשורה הנוראה ערב שבת, ואת ההתמודדות עם האובדן. הוא מקשר בין עקידת יצחק בפרשת השבוע לבין נפילת בנו, ומדגיש כי מסירות נפש אמיתית אינה מעשה פתאומי או מתוך אובדן הכרה, אלא בחירה מודעת ושקולה, כפי שעולה מהתנהלות אברהם אבינו שהלך שלושה ימים אל הר המוריה. יעקב מציין כי גם אברהם, שהיה מוכן למסור את בנו, לא ויתר על תפילה ובקשת רחמים, והפך את העקידה לבקשה נצחית על בני הדורות הבאים. הוא מוסיף כי גם יצחק, ברגעי העקידה, דאג לכאבה של אמו שרה. בהמשך, יעקב מתייחס להודעתו האחרונה של בנו גלעד, שביקש להיקבר בשילה, לתרום את רכושו ליישוב הארץ ולימוד תורה, וביקש סליחה מהוריו. הוא מדגיש את צלילות הדעת וההכרה של גלעד ברגעיו האחרונים, ואת בחירתו המודעת לצאת למלחמה מתוך אמונה ותחושת שליחות, תוך שהוא חושב על משפחתו ועל ערכי התורה והארץ. יעקב מסכם כי שלוש שנים לאחר נפילת גלעד, המשפחה מוצאת כוח בידיעה שבנם נפל מתוך בחירה ומסירות למען עמו וארצו, למרות הכאב והגעגוע. הוא מדגיש כי אין סתירה בין אמונה לכאב, וכי מסירות נפש אינה מבטלת את אהבת החיים. המשפחה רואה עצמה חלק ממסע גדול של עם ישראל, ומבקשת, כאברהם אבינו, רחמים על עם ישראל ועל בניו שנפלו, וכן כוח להמשיך בדרך.

ביום שישי הקרוב תציין המשפחה שלוש שנים לנפילתו של גלעד בקרב. יעקב, אביו של גלעד, כותב על מסירות נפש מתוך בחירה מודעת, תוך שהוא משווה את עקידת יצחק לנפילת בנו. הוא מדגיש את צלילות הדעת של גלעד ברגעיו האחרונים ואת תרומתו העתידית. המשפחה מוצאת כוח בידיעה שבנה נפל מתוך בחירה למען עמו וארצו, ומבקשת רחמים על עם ישראל.