לקראת תוצאות הבחירות בישראל ובארה"ב: ניתוח אפשרויות

הבחירות בישראל ובארצות הברית מתקיימות בתקופה של תמורות אזוריות ומלחמות, כאשר החישובים הפנימיים משתלבים עם המציאות הבינלאומית. בישראל, יתקיימו הבחירות ביום שלישי, 27 באוקטובר, בעוד שבארצות הברית יתקיימו בחירות אמצע הקדנציה ב-3 בנובמבר. התוצאות עשויות לשנות את מאזן הכוחות הפוליטי או להשאיר את המשברים על כנם.

בישראל, סקרים אחרונים מצביעים על יתרון למחנה האופוזיציה בראשות גדי אייזנקוט, אך ללא הבטחה לאף אחד מהמחנות להשיג את הרוב הדרוש להקמת ממשלה. הערכות הן כי המפלגות הערביות יזכו בין 14 ל-16 מנדטים, מה שיכול להשפיע על החישובים הפרלמנטריים, אך לא בהכרח יוביל לשותפות ממשלתית. השאלה המרכזית היא האם בנימין נתניהו יאבד את יכולתו להרכיב ממשלה, או שמא יצליח לגבש קואליציה, והאם אייזנקוט יצליח לבנות קואליציה יציבה אל מול חילוקי הדעות במחנה השינוי. גם אם מפלגה או מחנה מובילים בסקרים, אין זה מבטיח רוב להקמת ממשלה, ומפלגות קטנות שעוברות את אחוז החסימה עשויות להטות את הכף ברגע האחרון. חשיבות הקול הערבי טמונה ביכולתו להשפיע על גודל הגושים ועל סיכויי הקמת הממשלה, אך השאלה הפוליטית העמוקה יותר נוגעת למוכנות המפלגות הישראליות להכיר בזכויות הפלסטינים ולסיים את הכיבוש, ולא רק להחליף ממשלה. ייתכן שגם אם אייזנקוט או גורמי אופוזיציה אחרים יעלו לשלטון, לא יחול שינוי מהותי בעמדה כלפי הפלסטינים, אם כי ייתכן שינוי בסגנון השלטון או ביחסים החוץ.

הפסד אפשרי של נתניהו יהווה נקודה פוליטית משמעותית, אך לא בהכרח יסיים את מעורבותו הפוליטית או את התיקים המשפטיים שלו. הדבר עשוי להביא לסיום כהונתו כראש ממשלה ולפתיחת חקירות רחבות יותר לגבי כישלונות ביטחוניים ומדיניות ממשלתו, בעוד שההליך המשפטי נותר עצמאי. יציאתו מהשלטון עשויה להביא רווח ליריביו, אך הדגש צריך להיות על שינוי מדיניות שמובילה לקיצוניות ומלחמה, ולא רק על גורלו של אדם אחד.

בארצות הברית, האינדיקציות מצביעות על סיכוי טוב לדמוקרטים להחזיר לעצמם את השליטה בבית הנבחרים, בעוד שהתחרות על הסנאט נראית קשה ומותחת יותר. הדמוקרטים זקוקים לניצחון בארבעה מושבים נוספים כדי להפוך את מאזן הכוחות בשני הבתים. גורמים כמו יוקר המחיה, מחירי הדלק והמלחמה באיראן משפיעים על מצב הרוח של הבוחרים. אם הדמוקרטים יזכו בשני הבתים, יוכלו להגביר את הפיקוח על ממשל דונלד טראמפ, לפתוח בחקירות, לעכב חקיקות ומינויים, ולהשתמש בתקציב ככלי לחץ. עם זאת, הנשיא טראמפ עדיין יוכל להשתמש בזכות הווטו ובסמכויותיו הביצועיות. אם הדמוקרטים יחזירו לעצמם רק את בית הנבחרים, יכולת הוועדות לחקור ולהזמין עדים תגדל, אך העברת חקיקות תהיה מורכבת יותר בשל המשך השליטה הרפובליקנית בסנאט. ניצחון דמוקרטי עשוי להגביר את הלחץ הפוליטי והפיקוחי על טראמפ, ולהעלות את המחיר של המשך המלחמה או הרחבתה, אך לא בהכרח ישנה את הטון של וושינגטון כלפי איראן. מדיניות חוץ אינה משתנה בהחלטה בחירות אחת, והמגבלות הפרלמנטריות תלויות בנכונות חברי הקונגרס להשתמש בסמכויותיהם וביכולת דעת הקהל להטיל עלויות פוליטיות וכלכליות על הסלמה.

התקווה היא שנתניהו והימין יפסידו, שישראל תזכה להזדמנות לבחון מחדש את מדיניות המלחמה והקיצוניות, וששפת האיומים וההסתה תדעך. כמו כן, התקווה היא שהבחירות בארה"ב ירסנו את טראמפ ויגרמו לקונגרס לפעול למען פתרון מדיני שימנע מלחמה אזורית רחבה. עם זאת, יש להבחין בין משאלות לב לתוצאות ודאיות. בחירות עשויות להחליש מנהיג או לחזק יריבים, לשנות איזונים פרלמנטריים, אך אינן מבטלות מערכות פוליטיות מושרשות או מבטיחות שינוי עמדות. ערך הבחירות יימדד ביכולתן לפתוח פתח לחשבונאות, לחץ ושינוי מדיניות, וביכולת קולות הבוחרים להפוך לצעדים מעשיים שיגבילו מלחמה וקיצוניות ויקדמו צדק.