האם איראן מאבדת שליטה על בעלות בריתה עקב קשיים כלכליים?

מסמך של מפקד פיקוד המרכז האמריקאי, אדמירל בראד קופר, שפורסם באמצע אוקטובר, מעלה ספקות לגבי יציבותה הפיננסית של איראן והשפעתה על בעלות בריתה. על פי הדיווח, קבוצות אזוריות המקושרות לטהרן מעכבות תשלומים ללוחמים כדי להפנות כספים למשמרות המהפכה (הס"פ), אשר בעצמו מתמודד עם מחסור תקציבי. אם נתונים אלו נכונים, הדבר עשוי להפוך את כל המבנה הגיאופוליטי במזרח התיכון על פיו. עם זאת, יש לזכור כי המידע מגיע מצד המנהל "מלחמה כלכלית קשה" נגד איראן, וייתכן שאינו משקף את המציאות במלואה.

בעבר, המנגנון הפיננסי פעל באופן חלק: הכנסות הנפט הועברו למשמרות המהפכה, ומשם חולקו לבעלות ברית. על פי משרד האוצר האמריקאי, איראן העבירה כמיליארד דולר לחיזבאללה בעשרת החודשים הראשונים של 2025. גובה התשלומים ללוחמים שיקף את חשיבותם: לוחמי חיזבאללה קיבלו 1300 דולר לחודש, לוחמים בסוריה עד 250 דולר, והחות'ים כ-100 דולר.

הסנקציות והמצור הימי אכן פגעו בהכנסות הייצוא של איראן, והקפאת נכסי קריפטו הגבילה את מימון בעלות בריתה. עם זאת, הניתוח האמריקאי אינו עקבי. נראה כי במקום ריכוז כספים, קיימות שלוש סיטואציות שונות בלבנון, עיראק ותימן. בלבנון, למרות קשיים, חיזבאללה ממשיכה לשלם משכורות ולתמוך במחויבויות חברתיות. בעיראק, מימון מקומי מקביל למימון איראני, כאשר עודפים מופנים למבנים איראניים. בתימן, המצב אינו ברור, אך נראה שאיראן פשוט חוסכת במשאבים.

למצב זה שלוש השלכות אסטרטגיות מרכזיות עבור ישראל: ראשית, נקודת התורפה העיקרית של "ציר ההתנגדות" אינה הכנסות הנפט, אלא שרשראות האספקה, חלפני כספים וערוצי העברת מזומנים מוצנעים. שנית, הלחץ הכלכלי עלול להפוך את משמרות המהפכה למסוכנים יותר, בניסיון להעלות את ההימור ולדרוש ויתורים. שלישית, בגדד הופכת בהדרגה למרכז פיננסי מרכזי, מה שמקרב את מרכז הכובד הפיננסי לעיראק.

בסופו של דבר, איראן נאלצת להעביר את הנטל הפיננסי לבעלות בריתה, מה שמחייב אותן למצוא מקורות מימון מקומיים. ככל שבעלות בריתה תלויות יותר בתקציבים ובעסקים מקומיים, כך נחלשת נאמנותן למרכז. הסכנה העיקרית למשטר האיראני אינה מחסור תקציבי, אלא אובדן שליטה על "לקוחותיו".