לבנון: מחלוקת סביב משלוח חומרי נפץ של חיזבאללה מעכבת החלטות ממשלה

ממשלת לבנון מתמודדת עם מחלוקות פנימיות קשות סביב משלוח חומרי נפץ שאותר במחסום אבטחה, לאחר שההחלטה להעביר את התיק לבית הדין העליון נדחתה. ההחלטה התקבלה על רקע אימוץ המשלוח על ידי חיזבאללה והגברת הלחץ האמריקאי על ביירות לפרק את ארגון הטרור מנשקו, במקביל לכשל במשא ומתן בין לבנון לישראל והתגברות אזהרות מפני סבב לחימה חדש.

מועצת השרים הלבנונית דחתה ביום חמישי את ההחלטה להעביר את פרשת משלוח חומרי הנפץ לבית הדין העליון, צעד שנועד למנוע עימות פוליטי ישיר אך לא פתר את המחלוקת בין מרכיבי הממשלה. שרי מפלגת הכוחות הלבנוניים אף עזבו את הישיבה במחאה על אי-האישור. חבר הפרלמנט מטעם חיזבאללה, חסן פדלאלה, אישר כי הארגון אימץ את המשלוח וטען כי הוא משמש למאבק בישראל בדרום לבנון. שר המשפטים, עאדל נסאר, מתכוון להעלות את הנושא שוב בישיבה הבאה, וייתכן שתידרש הצבעה אם המחלוקת תימשך, במיוחד לאור התנגדות צפויה מצד שרי חיזבאללה ותנועת אמל. ראש הממשלה, נוואף סלאם, מעדיף להמתין לסיום החקירות לפני קבלת החלטה. סיעת "הנאמנות להתנגדות" של חיזבאללה בירכה על הדחייה, בטענה שהיא מאפשרת טיפול מעמיק בנושא, והזהירה כי הפיכתו לעימות פוליטי פנימי עלול לפגוע ביציבות הלבנונית.

הפרשה מקבלת חשיבות מיוחדת בשל מעמדו של בית הדין העליון כגוף שיפוטי חריג המוסמך לדון בפשעים בעלי השלכות על ביטחון המדינה או היציבות הציבורית, כאשר מועצת השרים מחליטה להעביר אליו תיקים. תומכי ההעברה סבורים כי אופי המשלוח והנסיבות סביבו מצדיקים חקירה שיפוטית רחבה, במיוחד לאור חששות מקשר אפשרי למזימות ביטחוניות מעבר להעברת נשק או חומרי נפץ באופן בלתי חוקי. לעומת זאת, השארת התיק בידי בתי המשפט הרגילים או בית הדין הצבאי משמעותה המשך הטיפול במסגרת השיפוטית המוסמכת. המחלוקת משקפת פילוג רחב יותר בנוגע לנשק של חיזבאללה ותפקיד המדינה בשליטה על פעילות צבאית וביטחונית בתוך לבנון, בעת שדרישות פנימיות וחיצוניות להגבלת הנשק למוסדות הרשמיים גוברות.

הפרשה מתרחשת על רקע לחצים אמריקאיים מתמשכים על ממשלת לבנון לקדם את פירוק חיזבאללה מנשקו, במקביל למאמצים להגיע להסדרים ביטחוניים ארוכי טווח בין לבנון לישראל. משרד החוץ האמריקאי הדגיש כי אין הצעה אמריקאית-טורקית לשינוי המשטר הפוליטי הלבנוני, והדגיש את המשך שיתוף הפעולה עם ביירות וירושלים. דובר משרד החוץ, תומאס פקט, הגדיר שלושה יעדים לפעולה האמריקאית: פירוק חיזבאללה מנשקו, הבטחת ביטחון ארוך טווח ללבנון וישראל, וקידום יחסים שלווים בין המדינות. דרישות אלו מציבות את הממשלה הלבנונית בפני דילמה קשה, שכן עליה להתמודד עם לחצים חיצוניים מבלי לפוצץ מחלוקות פנימיות, על רקע המשך הפילוג בנוגע לנשק הארגון ועתידו הפוליטי והצבאי.

במקביל, המשא ומתן הצבאי בין לבנון לישראל, שהתקיים ב-20-21 באוקטובר, נכשל ללא התקדמות משמעותית. המשא ומתן עסק בהרחבת האזורים הכלולים בהסכמות ובמנגנוני פיקוח עתידיים. מקור ביטחוני ישראלי מסר כי צה"ל נערך לאפשרות של סבב לחימה חדש עם חיזבאללה, תוך אזהרות ללבנון מפני השלכות מעורבות הארגון בעימות אפשרי בין איראן לישראל. בין המחלוקת על משלוח חומרי הנפץ, הלחצים האמריקאיים וכשל המשא ומתן, לבנון ניצבת בפני שני מסלולים מנוגדים: ניסיון לייצב הסכמות ביטחוניות שיגבילו את הסיכוי למלחמה, והתגברות לחצים פוליטיים וצבאיים שעלולים לפתוח מחדש עימות עם חיזבאללה. המסלול השיפוטי של הפרשה נותר אחד המדדים ליכולת הממשלה הלבנונית לנהל איזון זה מבלי להעמיק את הפילוג הפנימי.