דעה / כשלון מוסרי, טעות פוליטית: 'חוק הנאשם' לא יכול להיות הפתרון לתסבוכת של מחנה השינוי

המאמר מזהיר מפני שימוש ב״חוק הנאשם״ כפתרון פוליטי להחלפת הממשלה, ומשווה את הפיתוי להשתמש בו למעשה בסרט ״הסיפור שאינו נגמר 2״, בו הגיבור מאבד את זיכרונותיו בכל פעם שמשאלה מתגשמת. הכותב טוען כי חוק כזה, שיאסור על נאשם להקים ממשלה ויגביל כהונה באופן רטרואקטיבי, הוא צעד דמוקרטי ומוסרי פסול, המהווה ״סיכול ממוקד כנגד הקול של כמעט מחצית הציבור״.

השימוש בחוק פרסונלי כזה, המוצע כדרך לעקוף את התמודדותו של בנימין נתניהו בבחירות הבאות, עלול להיתפס כביזיון דמוקרטי ולחזק את טענות ה״ביביסטים״ נגד ״ההגמונים לשעבר״, תוך תדלוק ״מלחמת התרבות הישראלית״. הכותב קורא למחנה השינוי להימנע משימוש בכלים פופוליסטיים ואנטי-דמוקרטיים, ומדגיש כי ״כלי האדון לעולם לא יפרקו את ביתו של האדון״.

במקום זאת, מוצע להתמקד בניצחון בבחירות הקרובות, או לפחות בהשגת הישגים שיתבססו על הכרה בתוצאות הבחירות ולא על ניסיונות לעקוף אותן. גם אם לא תקום ממשלה על טהרת מתנגדי נתניהו, יש להיערך לאפשרות של ממשלת מעבר כהניסטית ובחירות נוספות, אך להבין שהנזק מהן גדול מדי. הכותב מצטט את יצחק רבין באומרו ״אפשר לפחות לנסות״, ומדגיש את הצורך בפשרה פנימית בתוך ״מחנה השינוי״.