"בסוף גם בלא להצביע יש אמירה": האזרחים שהרימו ידיים ולא יגיעו לקלפי

לקראת יום הבחירות, קבוצה הולכת וגדלה של אזרחים מביעה אדישות ואף החלטה מודעת שלא להצביע, מתוך תחושת ייאוש, חוסר אמון במערכת הפוליטית, תחושת חוסר ייצוג, ואף תיאוריות קונספירציה. חלקם רואים בכך אמירה בפני עצמה. שיר, בת 31 מחולון, מסבירה כי אף מועמד אינו מייצג את דעותיה הפוליטיות, ובפרט לאחר אירועי ה-7 באוקטובר, היא אינה מרגישה בנוח להצביע לראש הממשלה. היא מציינת כי רבים בסביבתה חשים כמוה, וחלקם אף מביעים ייאוש מוחלט ואינם מתכוונים להצביע.

נטע, בת 35 ממרכז הארץ, שלא הצביעה בבחירות האחרונות, מביעה פסימיות וחוסר אמון מוחלט בפוליטיקאים, ואינה מאמינה שינוי אמיתי יתרחש. היא מרגישה חוסר אונים ומתמקדת בחייה האישיים והמשפחתיים. בניגוד לשנים קודמות, היא חשה דחיפות גוברת מצד סביבתה לשכנע אותה להצביע, גם אם הדבר נעשה באמצעות לחץ רגשי או טיעונים על חשיבות המימוש הדמוקרטי.

דניאל, בן 28 מירושלים, מודה כי פוליטיקה אינה מעניינת אותו, ולכן אינו מרגיש צורך להצביע, למרות ניסיונות השכנוע מצד משפחתו וסביבתו. אליה, בן 30 מראשון לציון, מאמין כי המערכת הפוליטית כפופה לאג'נדות חיצוניות, כפי שהתגלה לו בתקופת הקורונה, וכי לא משנה מי ייבחר, המדיניות תישאר זהה. הוא משווה את הקריאות להצביע לקריאות להתחסן, ומציין כי האמון במערכת נסדק עוד יותר לאחר אירועי ה-7 באוקטובר.

דוד, בן 25 מירושלים, שעלה לארץ, החליט במקור שלא להצביע מתוך חוסר אמון בפוליטיקאים ורצון לעזוב את הארץ. הוא מציין כי הוא הולך להצביע רק בלחץ בת זוגו, יעל, המאמינה בחשיבות כל קול ובצורך בשינוי המצב הקיים.