הסקרים מעניקים יתרון לגוש איזנקוט, אבל אוכלוסייה שהם מתקשים לחזות תכריע

הבחירות מתקרבות לשלב הסופי, בו הקשר עם דעת הקהל מתנתק עד לפרסום התוצאות, אך היסטוריה מלמדת כי הימים האחרונים לפני הבחירות ויום הבחירות עצמו עשויים להביא לשינויים משמעותיים במפת המנדטים. דוגמאות לכך כוללות את הבחירות ב-2015, אז הליכוד בראשות בנימין נתניהו עלה מ-20-22 מנדטים ל-30, ואת 2013, אז יאיר לפיד צבר מומנטום והגיע ל-19 מנדטים. מנגד, משה פייגלין צנח מתחת לאחוז החסימה לאחר שהיה יציב מעליו בסקרים.

השינויים נובעים משני גורמים עיקריים: בימים שלפני הבחירות, סערות תקשורתיות קטנות עלולות להשפיע על מצביעים, וכן מתבצעת הצבעה אסטרטגית, בה מצביעים עשויים להעביר קולות למפלגות בעלות סיכוי גבוה יותר להשפיע. ביום הבחירות עצמו, מפלגות כמו הליכוד, הדמוקרטים, המפלגות החרדיות והמפלגות הערביות מצליחות למצות את יכולתן האלקטורלית באמצעות פעילות שטח מסיבית ופתרונות טכנולוגיים.

נפתלי בנט מגיע רגוע יחסית לבחירות, לאחר שהתייצב על 14-15 מנדטים בסקרים האחרונים, הודות לקמפיין אגרסיבי. עלייה נוספת שלו עשויה לבוא על חשבון גדי איזנקוט, מה שעלול ליצור גוש שינוי עם שתי מפלגות גדולות הדורשות את הכתר. אביגדור ליברמן צפוי גם הוא לדרוש תפקיד בכיר.

לעומת זאת, עופר וינטר, יועז הנדל ולירון זליכה מתקשים לעבור את אחוז החסימה בסקרים האחרונים. גם מפלגות קטנות יותר, כמו שתי החרדיות החדשות, זוכות לאחוז בודד בסקרים וצפויות להישאר עם גרעין קשה בלבד.

גוש נתניהו עומד על כ-50 מנדטים, עם פוטנציאל צמיחה מוגבל, בעוד גוש איזנקוט זוכה ל-54-56 מנדטים, ומקווה להקים ממשלה ללא המשותפת, תוך ניסיון לשכנע את ליברמן ובנט. למרות שהגוש של איזנקוט ירד מ-60 מנדטים, הוא עדיין מוביל בפער משמעותי על גוש נתניהו. רוב הציבור, כ-70 מנדטים, מעוניין בממשלה שאינה בראשות נתניהו.

האוכלוסיות שהסוקרים מתקשים לדגום, כמו מצביעים לראשונה, מצביעים מחו״ל ומצביעי מעטפות כפולות (כ-600-700 אלף מצביעים), עשויות להכריע את הבחירות. דינמיקת ההצבעה של אוכלוסיות אלו, הכוללות חיילי מילואים, מפונים ואזרחים עם מוגבלות, קשה לחיזוי מדויק ויכולה להשפיע על תוצאות הסקרים והמדגמים. השבוע הקרוב צפוי להיות כאוטי, עם אפשרות למאמצים לערער את אמון הציבור בתוצאות האמת.