הבחירות בישראל: תקוותיו של ישראלי החי בגרמניה

ישראלים רבים החיים בחו"ל, ובהם הכותב, טסים לישראל כדי להצביע בבחירות, מתוך תחושת אחריות ותקווה לשינוי. הכותב, שבעבר היה פעיל במרצ, מתאר את דעיכתה של השמאל הפוליטי בישראל, שהובילה לאיחוד מפלגות השמאל למפלגה אחת עם כוח פוליטי מועט. הוא מצביע על כך שהשמאל טעה בבחירת שותפיו והמעיט בערכו של הקיטוב הפנימי בישראל, כפי שבא לידי ביטוי באמירות קיצוניות של פוליטיקאים כמו איתמר בן גביר כלפי יצחק רבין ז"ל, שנרצח זמן קצר לאחר מכן.

הכותב מתייחס גם לאירועי ה-7 באוקטובר, ומציין כי קיבוצים כמו בארי, ניר עוז וכפר עזה, שהיו מרכזי תנועת השלום ונהגו להעסיק פלסטינים ולטפל בחולים מעזה, הפכו לזירות טבח. הוא מזכיר את ויויאן סילבר, פעילת שלום מבארי שנרצחה, ואת העובדה שחלק מהפלסטינים שחדרו לישראל היו אזרחים מעזה, שביצעו מעשי ביזה וחטיפה. הוא תוהה מדוע בעולם מפגינים יותר למען עזה מאשר למען החטופים הישראלים.

למרות שהכותב אינו רואה עצמו כמי שעבר לימין הפוליטי בעקבות ה-7 באוקטובר, הוא מזהה את בנימין נתניהו כאחראי לכישלון הביטחוני. הוא מבקר את מדיניותו של נתניהו, שאיפשרה את זרימת הכספים הקטריים לחמאס, את היעדר ועדת חקירה ממלכתית ואת שיתוף הפעולה עם בן גביר, שהורשע בעבר בתמיכה בטרור. בנוסף, הוא מבקר את כוונת הממשלה לפטור סטודנטים חרדים משירות צבאי.

הכותב מביע את תקוותו כי גדי איזנקוט, הרמטכ"ל לשעבר שאיבד את בנו במלחמה, ונפתלי בנט, לשעבר מנכ"ל מועצת המתנחלים, יובילו שינוי. הוא רואה בכך פרדוקס בכך שישראלי שבעבר תמך בשמאל, כעת מקווה לשינוי מידי גנרל ומתנחל. הוא מציין כי הסקרים מראים תיקו בין גוש נתניהו לגוש המתנגדים לו, כאשר המפלגות הערביות מחזיקות בכוח משמעותי, והציבור חלוק בשאלת ממשלה הנשענת על תמיכתן.

הכותב מסכם כי תקוותו היא לממשלה שתתמקד בחיפוש אחר אויביה בעזה ולא בבית המשפט העליון, תקים ועדת חקירה, תעצור מתנחלים אלימים ותשלח את כל בני ישראל לצה"ל. הוא מתייחס גם ליחס כלפי ישראל בגרמניה, שם הוא חווה ביקורת על ישראל המוטלת על סטודנטים יהודים. למרות אובדן התקווה לשלום, הוא שומר על תקווה לישראל.