הסכם הגבולות הימי בין טורקיה ללוב מעורר זעם במצרים; האם יושפע הקירוב בין קהיר לאנקרה?

הסכמת הפרלמנט הלובי על הסכם לתיחום גבולות ימיים עם טורקיה עוררה גל מחאה נרחב במדינות האזור, ובראשן מצרים, יוון וישראל. מדינות אלו ראו בהסכם פגיעה ביציבות האזורית ובזכויות ריבוניות באזורים כלכליים בלעדיים. מומחים פוליטיים ומשפטיים דנו בהשלכות ההסכם על היחסים הדו-צדדיים והסידורים האסטרטגיים במזרח הים התיכון.

מצרים טוענת כי ההסכם הטורקי-לובי מתבסס על קווים חד-צדדיים שאינם תואמים את כללי המשפט הבינלאומי, מתעלמים מהשפעת איים מאוכלסים כמו כרתים וקפריסין, וחורגים מהגבולות הכלכליים של מצרים ושטחי פלסטין. ד"ר האני סולימאן, מומחה לעניינים בינלאומיים, הדגיש כי מצרים תנקוט בכל הצעדים הדיפלומטיים והמשפטיים להגנת ריבונותה, אך הדבר אינו בהכרח מעיד על קריסה מלאה של תהליך ההתקרבות בין קהיר לאנקרה. הוא הוסיף כי היה מצופה מטורקיה להתייעץ עם מצרים טרם חתימת ההסכם, לאור ההתחממות ביחסים לאחרונה.

מנגד, טוען ד"ר מוהנד חאפז אואולו, חוקר פוליטי טורקי, כי הצעד הטורקי נועד לתקן עוול היסטורי שנגרם ליבשה הטורקית על ידי כללים ימיים מפלים לטובת איים יווניים קטנים. הוא תהה מדוע מצרים לא הגיבה בחריפות רבה יותר בעבר, מאז חתימת ההסכם המקורי ב-2019. אואולו סבור כי המשבר הנוכחי לא יוביל לניתוק חדש, וכי ההסלמה המצרית נובעת מרצון קהיר לשפר את תנאי המשא ומתן ולחזק את מחויבותה האסטרטגית לבעלות בריתה האירופיות. הוא קרא לאמץ דיפלומטיה של "הפרדת נושאים", שתאפשר המשך שיתוף פעולה ביטחוני, פוליטי ומודיעיני בין טורקיה למצרים, במקביל לפתיחת ערוצי משא ומתן ישירים בין טורקיה, מצרים ולוביה להגעה להסדר הנדסי מוסכם.

בעוד מצרים מתבססת על נורמות המשפט הבינלאומי ועל בתי דין לבוררות להגנה על זכויותיה, טורקיה מהמרת על פתרונות פוליטיים והבנות ישירות לעיצוב מחדש של מפת ההשפעה הכלכלית במזרח הים התיכון. הדבר מציב את היחסים האזוריים בפני מבחן מדויק ליכולתם להכיל חילוקי דעות בנוגע לאינטרסים חיוניים.