צרפת: מהומות, אנטישמיות וכישלון מנהיגותי

במאמר שפורסם בעיתון "מעריב", מבקר בן בסאט בחריפות את הנהגת צרפת על משבר פנימי וצביעות בנושאי זכויות אדם. לטענתו, בעוד צרפת נוהגת להטיף מוסר למדינות אחרות ולהתגאות בסיסמאות של חירות, שוויון ואחווה, המציאות בשטח בעת מהומות, ביזה ופגיעה בביטחון היהודים חושפת פער גדול בין תדמיתה הבינלאומית למצבה הפנימי. בסאט טוען כי המדינה, השואפת ללמד אחרים כיצד לפתור סכסוכים, נכשלת בהגנה על רכוש אזרחיה, ורואה בכך כישלון ניהולי וכשל של הנשיא עמנואל מקרון וממשלתו.

המחבר מציין כי אף שהמחאות החלו על רקע קשיים כלכליים וחברתיים, הפיכתן לאלימות, הצתות וביזה אינה מוצדקת ופוגעת במפגינים עצמם. הוא מדגיש כי אין קשר מוסרי בין בעיות חברתיות לבין פגיעה ביהודים, וכי כאשר קשר כזה נוצר, המחאה הופכת למסווה לשנאה ואנטישמיות. בסאט מביא כדוגמה למצב את חילול בית הכנסת ברובע ה-19 בפריז, בו נפרץ ארון הקודש והושלכו חפצי קודש. הוא מוסיף כי יהודי צרפת מוצאים עצמם נדרשים להסביר את פעולות צה"ל וממשלת ישראל, ומזכיר תקופות אפלות בהיסטוריה הצרפתית כמו משטר וישי ופרשת דרייפוס.

בסאט מתייחס גם לסוגיית האיסלאמיזם הקיצוני, וטוען כי התעלמות מזרמים רדיקליים אינה סובלנות. הוא מצטט נתונים מסקר משנת 2025, לפיהם אחוז ניכר מהמוסלמים בצרפת מעדיפים נורמות דתיות על פני החוק הצרפתי, וחלקם אף מעדיפים את השריעה. לטענתו, המדינה אינה יכולה להרשות לעצמה מצב בו חוקיה הופכים להמלצות בלבד, וכי אזורים שלמים אינם יכולים להפוך למקומות שאליהם המשטרה חוששת להיכנס. הוא משווה את המצב בצרפת לבריטניה ומאשים פוליטיקאים בצרפת בחשש מפגיעה בתמיכת מצביעים מוסלמים, מה שמוביל לריכוך עמדות כלפי קיצוניות.

המחבר סוקר גם את ההיסטוריה הקולוניאלית של צרפת, הכוללת שימוש בעינויים, היעלמויות, טבח במפגינים אלג'יריים, ודיכוי אלים של מרידות במדגסקר. הוא מזכיר את אירועי דצמבר 1944 בסנגל, בהם חיילים צרפתים ירו בחיילים אפריקאים שדרשו את תגמולם, אירוע שאותו מקרון כינה "טבח המוני" רק בשנת 2024. בסאט רואה בכך חוסר הכרת תודה מדינתית, ומציין כי גם ההכרה באירועים אלו הגיעה באיחור של עשרות שנים.

בסאט מביא את דבריו של הפילוסוף מרטין בודרי, המזהיר כי מדינות רבות עלולות לחוות בקרוב את מה שיהודים חווים בצרפת, כשהחברה מתעלמת מאזהרותיהם, פונה נגדם ואף מצטרפת לתוקפיהם. בודרי מאשים את תומכי הפלסטינים בהעלאת דגלים וסיסמאות פרו-פלסטיניות, ורואה בכך תגמול על טבח 7 באוקטובר. הוא מבקר את החרם על ישראל, הכחשת זכות העם היהודי להגדרה עצמית והפצת האשמות ב"רצח עם בעזה". בודרי משתמש בדימוי של תנין הניזון מ"בשר יהודי" כדי להמחיש כיצד פעולות אלו רק מחזקות את "המפלצת". בסאט מסכם כי צרפת משלמת את מחיר היהירות של הנהגתה הפוליטית, וכי זכויות האדם הועמדו בסדר עדיפות נמוך מאינטרסים פוליטיים. הוא קורא למנהיגי צרפת להכיר באחריותם, לפתוח ארכיונים ולהתייחס לקורבנות באופן ראוי יותר, וכן לבחון מחדש את יחסם לארגוני טרור פלסטיניים.