כמה ישראל חריגה בתדירות הבחירות שלה?

בעוד ישראל עומדת בפני בחירות לכנסת ה-26, תחושת התזזיתיות הפוליטית והיציבות הלקויה נפוצה בקרב הציבור. עם זאת, מחקר של שחר לוטן, חוקר כלכלי ואסטרטגי, מראה שישראל אינה תופעה חריגה בנוף הדמוקרטי העולמי, אלא מקרה קיצון של מגמה רחבה יותר של חוסר יציבות פוליטית במדינות המערב.

הבחירות הקרובות, שייערכו ב-27 באוקטובר, הן הראשונות מזה שנים רבות שנערכות במועדן המקורי, לאחר 13 כנסות רצופות שהתפזרו לפני הזמן. מאז 1996, ישראל מקיימת בחירות בממוצע כל שנתיים וחצי, נתון המציב אותה במקום הלפני-אחרון מבין הדמוקרטיות הפרלמנטריות ב-OECD, לפני יוון בלבד. אולם, מגמה זו של פיצול מפלגתי והתארכות משכי הרכבת הממשלות נצפית גם במדינות אחרות באירופה.

דוגמאות לחוסר יציבות פוליטית נרחבת כוללות את בולגריה, שערכה שבע מערכות בחירות בין 2021 ל-2024, ספרד ופורטוגל, שערכו ארבע מערכות בחירות בארבע שנים, והולנד ובריטניה, שערכו שלוש מערכות בחירות בפרקי זמן קצרים. בלגיה אף הגיעה למצבים של למעלה משנה וחצי ללא ממשלה לאחר בחירות.

התחושה בישראל כי המצב חמור במיוחד נובעת, בין היתר, מהזיכרון הטרי של רצף הבחירות שהחל ב-2019, וכן מ"טריק חשבונאי" לפיו התפטרות או מוות של ראש ממשלה נחשבים להחלפת ממשלה, מה שמנפח את ספירת הממשלות ביחס למספר הכנסות. למרות שישראל אכן נמצאת במקום נמוך בטבלת היציבות הפרלמנטרית, היא אינה חריגה בנוף העולמי, אלא משקפת מגמה מערבית של פוליטיקה מפוצלת ותזזיתית יותר.