כבר לא 'נאש קונטרול': אחרי שלושה עשורים, הפוליטיקה הרוסית בישראל דועכת

הפוליטיקה הרוסית בישראל, שהייתה בעבר גורם מכריע בבחירות, דועכת בשנים האחרונות. עזיבתו של חבר הכנסת יולי אדלשטיין את הליכוד לאחר 20 שנה, והיעדר נציגים דוברי רוסית בגוש הימין, מסמלים את השינוי. גם במפלגת 'ישראל ביתנו' של אביגדור ליברמן, המזוהה עם הציבור דובר הרוסית, ניכר מעבר מהנהגה מגזרית למנהיגות ליברלית-ימנית כללית.

בשנות התשעים, עולי ברית המועצות לשעבר היוו כוח פוליטי משמעותי, והשפיעו על תוצאות בחירות היסטוריות. אולם, עם השנים, דפוסי ההצבעה השתנו. סקרים מראים כי למרות שרוב העולים מזדהים עם תפיסות ימניות, הם אינם מצביעים באופן אחיד כבעבר. מפלגות כמו 'ישראל בעלייה' ו'ישראל ביתנו' ניסו לייצג את המגזר, אך כיום נראה כי הזהות הרוסית כבר אינה הגורם המרכזי בהחלטות הפוליטיות של רבים.

הדור הצעיר יותר של העולים, המכונה 'דור 1.5', משתלב בחברה הישראלית ומתמודד עם סוגיות כלליות יותר, ולאו דווקא מגזריות. מפלגות כמו 'ישר' מנסות לפנות לקהל זה, אך נראה כי הכוח הפוליטי של הזהות הרוסית נחלש. גם המפלגות הליברליות נתפסות כמי שלא מצליחות לפנות כראוי לקהל העולים החדש.

התקשורת בשפה הרוסית עדיין משחקת תפקיד בעיצוב דעת הקהל, אך גם בה נרשמים שינויים. נראה כי הפוליטיקה המגזרית הרוסית, שהייתה דומיננטית בעבר, מפנה את מקומה להשתלבות רחבה יותר בזירה הפוליטית הישראלית הכללית, כאשר דוברי הרוסית בכנסות הבאות צפויים להיות "יותר ישראלים".