כשמועמד קטן עושה רעש גדול | רעיון הגושים יהפוך לכרטיס נייר משומש

המאמר מבקר את הריכוז התקשורתי המוגזם במועמדים חדשים וחסרי חשיבות פוליטית אמיתית, כמו עופר וינטר ובני גנץ, לקראת הבחירות. הכותב משווה את חשיבותם המדומה לכרטיס "חופשי חודשי" מקרטון, שהיה יקר ערך בזמנו אך חסר ערך לאחר תום תוקפו. נטען כי מועמדים אלו זוכים לתשומת לב תקשורתית עצומה לא בגלל כוחם הפוליטי, אלא בשל תזמונם ומיקומם האסטרטגי, המשמשים את המפלגות הגדולות למטרות קמפיין קצר טווח, כמו מניעת שריפת קולות או יצירת אשליה של תחרות.

הכותב מנתח את עלייתו ונפילתו של בני גנץ כדוגמה למוצר שיווקי פוליטי שנוצר מאפס, שלא עמד בציפיות והוביל לפרישה שקטה. גם עופר וינטר, שהיה אמור להיות תקווה גדולה לימין, מוצג כמי שנתפס כעת כמי שמשרת את השמאל, ומופעל עליו לחץ לפרוש כדי לא לבזבז קולות. נטען כי נתניהו מנצל את המועמדים הללו כדי לשמור על הגוש שלו, אך לאחר הבחירות יזנח אותם.

המאמר מביע ספקנות לגבי יכולתם של הגושים הנוכחיים להקים ממשלה הומוגנית, ומצביע על כך שנתניהו עצמו עשוי להימנע מהקמת ממשלה דומה לזו שכיהנה בעבר, בשל רצונו לשמר מורשת היסטורית חיובית. גם הצהרותיו של גדי איזנקוט על אי-שיתוף פעולה עם נתניהו נתפסות כחלק מהמשחק הפוליטי, שכן ייתכן שימצא דרך להיכנס לממשלה מתוך "אחריות לאומית".

לבסוף, נמתחת ביקורת חריפה על הסקרים הפוליטיים, המוגדרים ככלי ליצירת מציאות ולא ככלי חיזוי אובייקטיבי. נטען כי ערוצי תקשורת מציגים נתונים המשרתים את האינטרסים שלהם, במטרה להשפיע על הציבור ולהציג תמונת ניצחון רצויה, מה שהופך את הפוליטיקה הנוכחית לטרגדיה לאומית.