הערים שנשארו בבית: מפת הקולות שיכולה להכריע את הבחירות

ניתוח של תוצאות הבחירות לכנסות ה-24 וה-25, שבוצע על ידי ניר סמילגה עבור N12, חושף קשר הדוק בין המצב הסוציו-אקונומי של ערים ויישובים לבין הצבעתם לגושים פוליטיים. על פי הניתוח, בערים עם רוב יהודי, ככל שהאשכול החברתי-כלכלי נמוך יותר, כך גדל שיעור ההצבעה למפלגות הקואליציה, בעוד שתושבים באזורים אמידים יותר נטו להצביע למפלגות האופוזיציה. מפלגות הקואליציה לא זכו לרוב ביישובים מהאשכולות החברתיים-כלכליים הגבוהים ביותר, בעוד שביישובים מהאשכולות הנמוכים, רק מיעוט הצביע לאופוזיציה.

שיעורי ההצבעה בערים הגדולות מהווים גורם מכריע פוטנציאלי. בת ים וחיפה הציגו את שיעורי ההצבעה הנמוכים ביותר מבין הערים הגדולות (51% ו-56% בהתאמה), כאשר רוב מצביעי בת ים הלכו לקואליציה. גם בירושלים ובתל אביב שיעורי ההצבעה היו נמוכים מהממוצע הארצי (62% ו-60% בהתאמה). לעומת זאת, בני ברק הובילה בשיעור ההצבעה (77%), עם רוב מוחלט למפלגות החרדיות. מודיעין עילית וביתר עילית הציגו שיעורי הצבעה גבוהים במיוחד (82%), בעוד שבאום אל-פחם שיעור ההצבעה היה נמוך (כ-38%).

הניתוח מצביע על תל אביב כעיר בעלת פוטנציאל הקולות הגדול ביותר עבור גוש השינוי, למרות שיעור הצבעה נמוך יחסית. ירושלים מוצגת כעיר מפתח עבור האופוזיציה, אך גם שם נרשם שיעור הצבעה נמוך מהממוצע. מנגד, ירושלים מוגדרת כעיר מיקוד קמפיין עבור הקואליציה, בשל הרוב המוחלט שלה שם ושיעור ההצבעה הנמוך, מה שמרמז שעידוד הצבעה ישרת אותה. תל אביב, נתניה, חיפה ובאר שבע גם הן מופיעות ברשימת הערים החשובות לקואליציה.

הניתוח של סמילגה משקלל נתונים כמו אחוז ההצבעה, חלקו של היעד בקולות, והשינוי בין הבחירות האחרונות. הוא מאפשר לבחון את דפוסי ההצבעה מזוויות שונות, תוך התחשבות במאפיינים דמוגרפיים וחברתיים-כלכליים, וכן סינון לפי דת היישוב ורמת התמיכה בגושים.