כשהבחירות מלבות את הקיטוב: זהירות, ההיסטוריה חוזרת, ולא לטובה

המאמר מזהיר מפני העמקת הקרע בעם הישראלי בתקופת טרום-בחירות, וטוען כי שיסוי פוליטי וגורמים חיצוניים המלבים שנאה עלולים להוביל לסכנה ממשית של מלחמת אחים. הכותב, משה מנו, איש עסקים, מזכיר אירועים היסטוריים שבהם נמנעה קטסטרופה דומה ברגע האחרון, וקורא לנקיטת צעדים למניעת אסון.

בין הדוגמאות ההיסטוריות המוזכרות: תקופת ה"סזון" (1944-1945), בה אנשי ההגנה והפלמ"ח פעלו נגד אנשי האצ"ל אך נמנע מאבק מזוין; טביעת האונייה "אלטלנה" (1948), שבה נשפך דם יהודי אך מפקד האצ"ל, מנחם בגין, מנע הסלמה רחבה; ופינוי גוש קטיף (2005), שעורר מחלוקת קשה אך לא פרצה מלחמת אחים.

הכותב מרחיב את הדיון לאירועים היסטוריים קדומים יותר, כמו פילוג ממלכת ישראל ויהודה, מלחמת האזרחים החשמונאית שהובילה לכיבוש רומי, ומלחמות הפלגים בירושלים בזמן המרד הגדול, שבהן המחלוקת הפנימית החריפה את החורבן. הלקח המשותף, לדבריו, הוא שהחלטה שלא להפנות נשק איש כלפי אחיו ומניעת התערבות גורמים חיצוניים יכולות למנוע אסון.

לאור אירועי ה-7 באוקטובר, מנו מדגיש כי הסכנה לשרידות המדינה במקרה של מלחמת אחים גדלה פי כמה. כאיש עסקים א-פוליטי, הוא קורא לנשיא המדינה יצחק הרצוג לזמן את ראשי המפלגות לפני הבחירות, ולהחתים אותם על הצהרה מחייבת לקבלת תוצאות הבחירות ולמניעת שיסוי ופילוג ציבורי. הוא מדגיש כי אסור לחכות לרגע האחרון, שכן ההיסטוריה כבר הוכיחה את המחיר הנורא של פילוג פנימי.