השמאל הגרמני: אנטי-ציונות כדבק המאחד זרמים קיצוניים

מפלגת „השמאל“ (Die Linke) בברלין מאגדת תחתיה מגוון אידיאולוגיות מסוכנות, המאחדות סביב האנטי-ציונות שפה משותפת. בין הזרמים הללו נמנים מדיניות חלוקה מחדש רדיקלית, מדיניות גבולות פתוחים, מהפכנים טרוצקיסטים, קשרים לטרור פלסטיני וכן זירה איראנית אנטי-אימפריאליסטית לכאורה. המפלגה שואפת להלאמת תאגידי דיור גדולים, לפתוח גבולות בפני נזקקים ולבטל את סוכנות הגבולות של האיחוד האירופי, Frontex, ובכך היא נוגעת עמוק בסדר הקנייני ובמדיניות הגבולות.

דוגמה לכך היא הקמת הרשת „LINKS*KANAX“ על ידי אליף ארלפ ועורך הדין הפקיסטני ופוליטיקאי השמאל מוהב שאפקייר. הרשת שואפת לחזק קולות מהגרים בתנועות אנטי-גזעניות, אקלימיות, דיירים ופועלים. מספר שבועות לאחר טבח חמאס ב-7 באוקטובר 2023, כינה שאפקייר אנשים שהניפו דגלי ישראל על מבני עירייה בברלין „נאצים מגעילים“ ו„מפלצות בזויות“, וכינה את הדגלים „לעג אנושי בוטה“. השוואתו לנאצים היוותה רלטיביזציה צינית של השואה. בעקבות לחץ מצד המפלגה הסוציאל-דמוקרטית (SPD), הוא התפטר מתפקידו כסגן יו״ר מועצת הנציגים של מחוז פרידריכסהיין-קרויצברג.

הקשרים של המפלגה נמתחים גם לרשת הטרוצקיסטית „Marx21“, ששאפקייר היה דובר בקמפיין „Deutsche Wohnen & Co. enteignen“ (להלאים את „דויטשה וונן ושות‘“). רוזבה טאהרי, חבר המפלגה וחבר פרלמנט, היה שותף להקמת הקמפיין וראיין את שאפקייר בנושא.

רשת „Marx21“ פרסמה בשנת 2009 מאמר של מוחסן מסארט, פרופסור למדע המדינה ממוצא איראני, שקרא לרפורמות בתוך המשטר האיראני ולא להפילו. מסארט ואנליסט איראני בשם עלי פתוללה-נז׳אד היו חברים במועצה המדעית של CASMII, קמפיין נגד סנקציות והתערבויות צבאיות באיראן. הם גינו את הדיכוי באיראן אך התנגדו לסנקציות נגד המשטר. עשר שנים מאוחר יותר, מסארט וטאהרי חתמו על קריאה ל״לא למלחמה נגד איראן״, שקראה לשמר את הסכם הגרעין (JCPOA) ולהסיר את כל הסנקציות נגד איראן. הקו המנחה נותר זהה: רפורמה בתוך המשטר והפחתת הלחץ החיצוני על טהרן.

פתוללה-נז׳אד קיבל במה חוזרת ונשנית בקרן רוזה לוקסמבורג, המקורבת למפלגת „השמאל“, בין השנים 2009 ל-2022. הוא אף עבד כפרשן לענייני איראן במרכז ברוקינגס בדוחא, קטאר. בשנת 2022, הוא קידם את חידוש ה-JCPOA ודן באירוע בחסות שגרירות קטאר עם מחג'וב זווירי, שתיאר את הסכמי אברהם כברית נגד איראן על חשבון הפלסטינים. כך, קו זה הופך את האנטי-ציונות למקובלת בשמאל תחת מעטה של אנטי-אימפריאליזם, שנאת ישראל הופכת להסבר פוליטי, והלחץ על טהרן מוגדר כלא לגיטימי, דבר המשרת את המשטר האיראני.

הקשרים של קרן רוזה לוקסמבורג עם איראן מגיעים עד דוחא. דבריו של שאפקייר נגד תומכי דגלי ישראל מסמנים עד כמה הוזח הגבול נגד אנטישמיות בסביבת המפלגה. ניתן למצוא קשרים דומים גם עם גורמים פלסטינים ועם המפלגה הטורקית PKK, כמו חבר הפרלמנט פראט קוצ'אק, איברהים איברהים מה-PFLP, בוסם סעיד, ראש העיר המיועד של נויקלן אחמד עבד, דוברת השמאל בנויקלן יורינדה שולץ, וסגנית יו״ר המפלגה מרתה קלידורפר, וכן פיליפ דנה, דניאל קיפקה-אנטון, ז'ול אל-חטיב וארקין ארדואן. חברת הפרלמנט ונסה אמדה אף שללה שוב ושוב את זכות הקיום של ישראל וראתה במאבק סביב הצהרת האנטישמיות „רווח טריטוריאלי נגד האינטרס הלאומי“. כעת, ה-SPD והירוקים הסכימו עם מפלגת „השמאל“, המוצפת באנטישמיות וטרוצקיזם, על הלאמה, ומתכוונים לשתף פעולה. השאלה היא איזו „קו אדום“ נותר.