כך כבש השמאל הקיצוני את ברלין

מפלגת השמאל הקיצוני "די לינקה" זכתה בבחירות האחרונות בברלין, והשיגה 47 מושבים מתוך 158 בבית הנבחרים העירוני, המהווים 25.7% מהקולות. הניצחון הוביל לדיון ציבורי סוער בנוגע ליחסה של המפלגה לישראל, ליהודים ולאלימות, ועיכב את תחילת השיחות להרכבת קואליציה. הדיון חשף גם את הקשרים בין קצוות הפוליטיקה הגרמנית, ואת השפעת תוצאות מלחמת העולם השנייה על השיח הפוליטי.

קמפיין המפלגה לווה במספר שערוריות, ביניהן עצרת בחירות בה שר הראפר דהבפלקס שירים שכללו קריאות כמו "מוות לצה"ל" ו"יאללה יאללה אינתיפאדה". למרות שהמפלגה גינתה את האירוע כ"טעות", פרשנים העריכו שלא יהיו לכך השלכות משמעותיות. ביום הבחירות, פעיל פלסטיני שיתף פוסט הקורא ל"אינתיפאדת בחירות", ומועמד המפלגה בסאם סעיד הודה לו על כך.

במסיבת הניצחון של המפלגה נכחו דמויות שנויות במחלוקת, ביניהן ראש משפחת פשע, נציג ארגון הנתמך על ידי המשרד להגנת החוקה כארגון גג לתומכי חמאס ו-PFLP, וחבר הבונדסטאג פראט קוצ'ק, הידוע בקשריו עם משפחות פשע. שערוריות נוספות כללו את חברותה של המועמדת אליף ארלפ בארגון שמאל קיצוני ואת תמיכתה בהגדרת אנטישמיות שונה מזו המקובלת, וכן את אמירותיה של חברת מפלגה אחרת, האנה ברונס, שקראה ל"שחרור תל אביב".

הקהילה היהודית והישראלית בברלין הביעו חששות מהמהפך הפוליטי, כאשר חלקם חתמו על מכתב המזהיר מפני שיתוף המפלגה בקואליציה. מנגד, קבוצה אחרת של יהודים וישראלים פרסמה מכתב המתנגד לתיוג המפלגה כסכנה. הניצחון של "די לינקה" נבע גם מקריסת המרכז, כאשר מפלגות ה-CDU וה-SPD איבדו כוח משמעותי. ראש העיר קאי וגנר, איש ה-CDU, ספג ביקורת קשה בעקבות פרשת "הטניס" שלו.

הקמת קואליציה עם "די לינקה" מציבה אתגרים, במיוחד בנוגע לדרישת ה-SPD להצהרה ברורה נגד אנטישמיות מכל חברי הסיעה. לאחר שיחות ממושכות, הושג הסכם עקרוני הכולל מנגנון הרחקה מהסיעה, הצהרה על זכות הקיום של ישראל, ושלילת שיתוף פעולה עם מפיצי אנטישמיות. עם זאת, ההסכם ספג ביקורת כ"עלה תאנה", והקהילה היהודית פקפקה בכוחו. המבחן הראשון להסכם הוא המועמדת ונסה אם-דה.

דגל מרכזי של "די לינקה" הוא הלאמת דירות, צעד שמעורר התנגדות מצד ה-SPD. המפלגה, כממשיכתה של מפלגת השלטון במזרח גרמניה, דוגלת בהפקעת רכוש כדרך למיגור פשיזם ואנטישמיות. בעוד שבמזרח גרמניה המפלגה איבדה מכוחה, בברלין היא צוברת תמיכה מצעירים ומהגרים. הניצחון בברלין מייצג מפגש בין השמאל המזרח גרמני ההיסטורי לשמאל העירוני החדש, היוצר מוקד תסיסה פוליטית באירופה. עתיד המהפך בברלין תלוי באכיפת ההסכמים, בהנהגה הפדרלית ובמדיניות הלאמת הדירות.